לפני ככלות הק(כ)ול

אני יכול לשלוט בכניסה שלי לדכאונות. נשמע מוזר אבל זה נכון.

ידוע החיים שלנו נראים כמו המחשבות שלנו. והמחשבות שלנו ,לצערינו, לפעמים בורחות, פורחות ולא נשלטות.

אני מוצא את עצמי מחליט במודע להיכנס לדיכאון, למה שאעשה דבר כזה? זה סתם כואב. אם מנסה לנתח את עצמי בלי סוף וחושב שאולי זה הכי קל.

זה באמת קל , אני חושב על הסיבות שיש לי לא להיות מאושר ואני יכול למלא ספר.

אני יכול להחליט להזין את עצמי במחשבות ממוטטות, שנאה עצמית ופסימיות נוראית בקלות ,לשבת מול המחשב לצלילי שירים מדכאים (למרות שהם טובים) ולעשות לעצמי את המוות. הכי קל. באמת.

זה גם מעשה פחדני וחסר אחריות.

וכך אני מוציא את עצמי מזה.

אין ספק שזאת עבודה ואולי עבודה לא פשוטה להזין את עצמך במחשבות טובות. אני לא בעד השוואות ז"א לומר: "ליוסי אין רגל, הוא פוזל וגרוע בלימודים. אז זה הופך אותי לבסדר" , יוסי יכול להיות מאושר בדיוק כמו הפטתי שעסוק בלחשוב עליו.

לאהוב את קודם, לא למרות הכל אלא בגלל הכל. לאהוב את עצמך מספיק בשביל לדעת שכל נסיבות החיים שיכולות להיות הכי קשות בעולם לא יביסו את המוח המתורגל למצוא פתרונות ולהיות אופטימי כי פשוט אין אפשרות אחרת. 

כמו שציינתי כבר הדבר הקשה הוא להסתכל על עצמך , לצאת רגע מעצמך, להסתכל על קובי ולראות מה לעזעזל מפחיד אותו? איזו טראומה הוא עבר?  למה הוא עדיין חושב על מי ששבר לו את הלב לפני כמה חודשים? למה הוא לא מסתדר על המשפחה שלו? למה הוא נותן לאנשים להשפיע עליו בכזאת קלות? מה הוא יכול לעשות כדי לתקן ? מה הוא יכול לעשות ולא אחרים?! אחריות וחוסר פחד.

אין ספק שהחיים מכשילים אותנו לפעמים ורוצים שנחזור להרגלינו הרעים אך שנות חיינו שווים יותר בסופו של דבר.

למה אני מאושר? כי אין אפשרות אחרת!

אני מאמין  שנסיבות חדשות וטובות, זוגיות וכל שאר העולם, לא מאחרים לבוא .

i will always love you

jackton