לפני ככלות הק(כ)ול

אני מנסה להיזכר בפעם הראשונה שגיליתי את השכרות.

תחושת עילוי, תחושה טובה וסוחפת. תחושה אלוהית שאני כל יכול ויותר.

המחשבה הראשונה שעלתה בי היא העובדה שיש מצב שאני אמור להרגיש עילוי גם בלי האלכוהול וזה לא קורה אך קל לנפנף את המחשבה הזאת לאחר שתי כוסות.

מידי פעם בא לי לשתות עד אובדן חושים כיוון שכיף להתמסר. לתת את הגוף שלך לזר הזה, יותר מזה, את המחשבות והתחושות שלך (כמובן שקיימים צדדים שליליים לעניין). הרצון להיכנע למשהו חיצוני בכל הכח בניגוד לחיי היום יום שדורשים אנרגיה ואחריות גדולה מידי מפתה.

לא חסרים שתייינים בין הסובבים אותי, ולכן אני מתבייש במחשבות שלי על שתייה והסרת האחריות מעצמי. הסביבה שלי חינכה אותי להאמין שאני לא עושה דברים כאלה, שזה לא בריא ולא אני ושלילי מכל הכיוונים. כשאני מצליח להתגבר על התחושה הזאת ויוצא עם בהרגשה שאני עוד רגע- לא אני-

אני טוב יותר, שמח יותר, מוכשר יותר אפילו, אוהב יותר, אז משום מה נאספות החוויות הנדירות ביותר.

כשאני משוחרר תחת השפעת הכוהל אני מרגיש צורך להיות יותר אני וזאת בעצם מהות החיים האלה:  להיות אתה במלוא המרץ!

אני לא אלכוהוליסט אבל אני שמח שהחומר הכימי הזה קיים.

קיים כדי לתת דוגמא למשהו אחר, להרגשה אחרת.

מוזר שאני משבח ככה את כל מה שאוהבים כ"כ להוקיע.

i will always love you

jackton