על נשמות שלי אתה שולט, על דקויות שבי פורט עת במבט אותן תמצא ובלחישה אחת רפה. אם בתנועה שהיא מוצנעת, מילה שנאמרה בלי דעת, חיוך חטוף או מסויים אתה באלה, בכולם.
אני שקעים לכל קמריך אני ימים זורמים אליך אני ציפור אומרת שירה ובלעדיך אין בי מה...
על אכזבות מהן כוחי ניטל וחלומות שלי קשים, אבל כשתדרים עצמו מאוד אותך פיללתי לי בסוד. היו שרפות בי ויותר הפכתי מישהו אחר אני חומק בשתיקה אתה הייה לי מצבה.
אני שקעים לכל קמריך...
אני גשרים לכל מיליך כוכב נופל בלילותך בי יש נתיב כל ישותך אני טובע בדמותך
***
. איזה שיר מתייפח
שיר של התפרצות חוסר אונים אל מול אהבה חסרת גבול ופשרות "היו שריפות בי ויותר" . אהבה חזקה אך חד צדדית, "אותך פיללתי לי בסוד", "על אכזבות מהן כוחי ניטל".
הוא מדבר על האהבה משלימה באומרו "אני שקעים לכל קמריך" מצד אחד, אבל ברגע שאחד הוא קמור לעומת השני זה לא יוצר חוסר איזון? המשפט "הפכתי מישהו אחר" גם גורם לי לחשוב אם האיזון קיים.
השאלה היא אם האיזון בין שני הצדדים הכרחי לאהבה. אהבה היא לא דמוקרטיה זה בטוח.
השיר מתאר רגשות כ"כ חזקים, אינסופיים, מעגליים. "אני כוכב נופל בלילותיך" הוא משפט כ"כ יפה כי הכוכב הוא הבולט על כל השמיים השחורים ומצד שני הוא נופל בעוד השמיים סטטיים...האם עדיף ליפול בשעת ניצוצותיך ולהתרסק או להישאר על תילך?
"אתה הייה לי מצבה" איך אפשר להתעלם ממשפט הקשור כ"כ במוות. אגיד את האמת אני לא יודע מה לחשוב עליו! הוא מצמרר אותי לעיתים ועיתים מבלבל אותי, לפעמים הוא עושה את שניהם גם יחד. המשפט מציג אדם החומק בשקט (מבין שריפות אם נביט בהקשר) ומה שנותר מאהבה היא מצבה. סמל לזיכרון ולמוות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
