לפני ככלות הק(כ)ול

***

המחשבות האלה תמיד מתגנבות אליך הן עולות על העקבים שלך, עולים, אל בין הרגליים, מאחורי הגב, נתקעות בבטן ושורפות את המוח.

הן תמיד אוהבות את לסחוב עימן את המטענים הכי כבדים, את כל הדאגות וההיסוסים ואת המטען הכבד ביותר: אהבה. אהבה כבדה. היא, צריך אפילו עשרה אנשים כדי לסחוב אותה, היא חמקמקה. בדרך, בבטן, כולם נעצרים כדי לנוח. למרות שרצו להשאירה למטה, היא התעקשה לעלות, היא טוענת שהיא אחת ויחידה- שאין כמוה. היא צודקת. היא יחידה. לא נראית אהבה אחרת באופק, מצד שני גם את האופק לא רואים בכזה בירור.

***