לפני ככלות הק(כ)ול

שמתי לב שקל לי לההפך לאובססיבי. אני מוצא את עצמי מתגעגע למקומות ולדברים שנהניתי מהם מהר מאוד אבל לא באופן בריא.

הדבר שהכי מפריע לי זה כשזה נוגע לאהבה. אני מפחד שהאהבה שלי היא אוססיביות טהורה. אובססיביות לאדם שנהניתי בחברתו. הנאה צרופה. אני תמיד מנסה לשחזר את ההרגשה הזו ואני לא חושב שיש בעולם שזה יקרה כי טבעה של האובססיביות היא הכישלון בלספק אותה במידה ומנסים.

אני לא חושב שאהבה היא אובססיביות אבל היא בהחלט מכילה בתוכה אלמנטים של אובססיביות. הרצון להיות עם אדם אחד בלבד והידיעה שהוא היחיד שלך בעולם היא רעיון שקיים גם בחלקה של האובססיביות (כמובן שיש להבדיל הבדלות לא מעטות).

השאלה היא איך אפשר להפסיק ושלוט בזה כי כרגע אני רואה בזה רוטינה חוזרת. יש מצב שכל אדם שאני מכיר וטוב לי איתו (דייטים ופחות מזה) אני מטפח משהו לא בריא כלפיו שגורם לי פחות לאהוב את עצמי ופחות להעריך את עצמי.

איך אפשר להיות מאושר בלי להתלות על דימויים שאני מדביק לאנשים? כנראה שזה המסע שנכפה עליי לעבור בחיים.

לפחות כלפי המסע הזה אני אובססיבי וזה חיובי.

i will always love you

jackton