לפני ככלות הק(כ)ול

אני כמעט בטוח שראיתי אותו.

נסעתי עם ידידות שלי ואני חושב שראיתי אותו עובר על הגשר שליד עזריאלי לכיוון ר"ג. ישבתי באוטו מאחור והוא חלף אל פניי כמו מלאך.

תמיד ידעתי שלא התגברתי עליו. אני תמיד חושב עליו וגם כשאני מנסה לצאת עם אחרים, הוא תמיד שם. זו הייתה תזכורת למשהו שעדיין לא גמור, עדיין פתוח. אני לא יודע אם אני אובססיבי או מאוהב. אני לא מצליח להגיע להכרעה בנושא, אולי אני שניהם. אולי שניהם מורכבים אחד מהשני.

שאלתי את עצמי מה הייתי עושה במידה והייתי מזהה אותו לגמרי...

התשובה היא:

הייתי יוצא מהאוטו באמצע הצומת וניגש אליו. הייתי בודק אם הוא מזהה אותי. הלוואי שכן. אם כן הייתי מחבק אותו ולא עוזב לעולם.

ואם לא. הייתי בוכה שם כמו ילדה :( (זה מה שהיה מרגיש לי) אבל אולי זה היה סוג של סגירה לסיפור שעדיין לא נחתם.

אני כנראה מאוהב בדימוי שיצרתי לעצמי

אני אוהב אותו

לעזעזל.

I will always love you

jackton