טוב כולנו יודעים שהמקום הכי טוב בעולם, הכי אוטופי, הכי הרמוני הוא גן העדן, לפחות במיטולוגיות ההדתיות. אצל כל השאר ניתן לקרוא לזה סתם אוטופי- מקום אידיאלי ואפילו מושלם.
המקום הזה לא קיים מבחינת ממשיות פיזית, לגבי זה אין ספק. המקום הזה הוא רוחני יותר (לא דתי).
אני חושב שהמצאת המושג הזה הוא יפהפה אך חייבים להבין אותו. אנו לא אמורים להתבאס מזה שאף פעם לא נגיע למקום האידיאלי הזה אלא להבין שאנו יכולים בכל רגע ליצור את המצב הרוחני, נפשי שהמקום הזה מייצג. לא מדובר במקום יפה עם בע"ח וצמחיית אינסוף אלא בהרמוניה בן האדם לעצמו ואח"כ בין אדם לחברו.
קשה לחשוב על איך לעשות זה כשקיימים הרבה מלחמות, רעב וכו' אבל זה מתחיל בלעשות משהו בלי לעצום את העיניים כשמשהו לא בסדר. להיות אמיתי כמה שאפשר.
אני מניח שכל אחד יכול למצוא לעצמו שלווה שתגרום לו להרגיש הכי טוב. האמונה בזה והחתירה (התהליך) לכיוון הזה היא האושר, יותר מאשר ההגעה שאולי לא קיימת- היא אוטופיה.
אני מודה שאני מטיף לפעמים ולאו דווקא פועל לפי ההטפות שלי. אבל אני מנסה וכן, אני מאמין בזה.
לכל אחד יש חתיכת שמיים משלו, יש מקום לכולם עם הפגמים והיתרונות של כל אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
