לפני ככלות הק(כ)ול

ימים הזויים עוברים עליי.

אני רק מספר ימים בתל אביב וכבר נחשפתי לכ"כ הרבה . לקחתי את חדרי במעונות וגיליתי את שותפיי : סטלן חמוד וגיי מתוק .

 מה הסיכויים שאשובץ עם גיי במעונות הסטודנטים?!

המצחיק הוא שאני ושני השותפים שלי ממש התחברנו ומצאנו את עצמינו נורא מרוצים אחד מהשני. כמוהן שהם לא יודעים שאני גיי.

קודם כל לגבי השותף הסטלן ואני לא קורא לא כך סתם , מדובר באדם שנורא פתוח לגבי חוויות השימוש שלו בסמים למינהם. הוא משתף אותנו בחוויותיו ממסיבות טבע וזיונים חפוזים אך בלתי נשכחים. השותף הגיי ששובץ בדירה שלנו מרבה לדבר על סקס! הוא מספר לשותף הסטלן (הסטרייט) ולי על מערכות יחסים אינספור שקיים ואגב גם מקיים בזה עתה במקביל. אווירה מאוד מוזרה אופפת כל מקום שאני נקלע אליו בעיר הזאת. אפילו חבר ותיק שהגורל (לימודינו באותו המקום) הסיר את האבק מחברות שהתיישנה מתקופת תחילת השירות הצבאי שלנו, התגלה כמעשן גוינטים בזמנו החופשי , להפתעתי.  אגב, אין לי שום דבר נגד אך נתקפתי באיזשהו שוק תרבותי או מנטלי כזה.

דבר מצחיק נוסף הוא הנטייה שלי לשמור בסוד את המיניות שלי כשקיים הומו כ"כ מוחצן בין כותלי דירת המעונות שלי. אף אחד לא מנחש אפילו , מן הסתם , שאני גיי. אני מרבה להשיא עצות בנוגע לזוגיות ואושר יחד עם השותף הגיי והוא אפילו לא מנחש (אני לא חושב שאני כזה שחקן טוב אבל כנראה שהשנים עיצבו את המסיכה היטב ).

אני רואה כאן הזדמנות להפוך הכל,

הזדמנות להרוס הכל כדי לבנות מחדש, ואני שמח.

 I will always love you

jackton

זה מפחיד כשחלום מתגשם.

זה מלחיץ שרשימה ,שכתבת בעקבות תוכנית העצמה אישית, צריכה להצטמצם בשורה- בחלום.

אני עובר מחר לתל אביב, שבוע לפני שאתחיל את לימודיי ותוקפות אותי לעיתים תחושות בעתה. תחושות אלו מגיעות בעיקר בגלל הצחשבה שנגמרו התירוצים: רצית להיות גיי בתל אביב, כי הבדידות שם יותר נוחה ,אז הנה קיבלת!

רצית ללמוד כתיבה באוניברסיטה, קיבלת!

רצית הזדמנות ליצור חיים חדשים ולהתרחק מהסודות שטמונות בצפון- בבית, קיבלת! 

אולי העובדה שאולי אלה לא היו היו החלומות הנכונים,

אולי התחושה שעדיין לא הישגתי משהו מרשים, אני עדיין בדרך.

זה מצחיק שעיר שאני מאוד אוהב ובילית בה את הלילות הכי טובים שלי פתאופ מפחידה אותי : עזריאלי נראה לי מאיים, איילון דורסני ואלנבי רועש וקר. 

אני  צריך ללמוד לשחרר, להיכנע, לתת לדברים להיות. להפסיק להיכנס לסרטים.

 יאללה תל אביב, לימודים, מועדונים , גייז, קפה, שינקין, נזם באף, אולי אהבה אולי

I wil always love you

jackton

בטח סיפרתי כבר על הבחור שניפגשתי איתו ופיתחתי כלפיו אובססיה/ רגשות,

בכל מקרה אנחנו , מן הסתם, כבר לא בקשר מאז שהוא לא ענה לי להודעה האחרונה ששלחתי לו. חשבתי שזה מוזר כיוון שכשהיינו ביחד היה לנו טוב אך בו זמנית המפגשים שלנו נראו יותר כמו סטוץ , לא יותר.

חשבתי שהזמן יעשה את שלו והכל יתפוגג ויחלים אך התבדיתי. אני חושב עליו כל הזמן. מתגעגע ומשום מה לא מצליח לעזוב את זה.

אני מגדיר את עצמי כאדם לא אובססיבי ולא שקל לו להתמכר לדברים ,אך משום מה ,כזה הוא המצב.

אני רוצה כ"כ ליצור איתו קשר אך לא מסוגל. רוב הסיכויים שהוא לא מרגיש כמוני. זה גם לא פייר להפיל עליו דבר שלא ביקש מלכתחילה.

לאחר שיחה עם ידידה טובה שלי החלטתי לעשות עוד ניסיון וליצור עימו קשר. זה הגיע מהמסקנה שעד שלא אסגור מעגל לא אוכל להשתחרר ולשחרר את זה.

אני כנראה עדיין נאחז בספק ומעדיף אותו מדחייה של הצד השני, אך הספק הזה הוא השטן. לטווח הארוך תשובה שלילית תהיה טובה יותר.

אני בטוח לא אתקשר אליו, לא העזתי גם פעם.

אולי הצעת חברות בפייסבוק בתור התחלה,

נראה אם הוא זוכר,

הלוואי שהוא זוכר.

I will always love you,

jackton

אני לא צם כבר שנתיים בימי כיפור. אני לא מאמין בזה שאדם צריך לענות את גופו ונפשו לצורך כפרה על חטאיו ביום אחד נבחר.

אני עושה חשבונות נפש כל הזמן. אני מגדיר את החיים שלי כמורכבים ואני מרגיש שאני כל יום כמעט יושב עם עצמי ועושה ספירת מלאי של הדברים הטובים בי , הדברים הרעים, היחסים שלי עם אנשים וחשוב יותר היחסים שלי עם עצמי.

אני שונא את זה.

אני פשוט שונא את בזבוז שהזמן שבניתוח העצמי. אני שונא את המודעות שלי לכל דבר . הלוואי שהייתי פחות מודע לעצמי ומעניק לעצמי בצורה זו קצת חופש, חירות.

אני ממש שונא את היום הזה. קשה לי לא לצום. לא בגלל נקיפות מצפון אלא בגלל כבוד שאני רוכ שלהורים שלי ולמשפחה שכן צמה.

לפעמים אני נחושב שעדיף לצום מאשר לאכול בסתר, זה דורש יותר מידי אנרגיות ומאמץ (זה מצמיא כל המאמץ הזה).

i will always love you

jackton

ראיתי כתבה לא מזמן על שירות לקוחות. בכתבה דיברו בגנותה של עבודה מסוג זה.

אני הייתי רוצה לצדד במגנים!!!!!!!!!!!!!!!!

פשוט נוראי.

אני עובד בשירות לקוחות של חברת תקשורת כלשהי והדבר היחיד שמחזיק אותי בעבודה זו  העובדה שבעוד כחודש אני מסיים לעבוד שם :)

עבודה שדורשת הרבה תעצומות נפש והסרת האגו.

במהלך העבודה נתקלים בהמון לקוחות קשים וקשים יותר שלחלקם תלונות מוצדקות בהחלט וכנציג שירות אני צריך להיות נורא אדיב במהלך כל השיחה ולהיות יצירתי במציאת פיתרון שיהיה טוב גם לחברה בסופו של דבר.

יחד עם זאת אני נתקל בהרבה מכירות לא איכותיות של נציגי מכירות שהחסירו מידע מלקוחות ואני כנציגי שירות לקוחות צריכים להתמודד עם התיסכול של הלקוח, ובצדק.

יתר על כן גם הסביבה בו עובדים מלחיצה אותך לתת שירות ב5 דקות, דבר שלא תמיד אפשרי, ולמכור שירותים בו בעת.  בלחץ לפעמים כ"כ גדול שלפעמים זה אף מעודד מכירות לא איכותיות רק בשביל לעמוד ביעדים שהוצבו לך.

זה נכון שאף אחד לא מכריח אותי לעבוד שם אבל אין אלטרנטיבה טובה יותר (מלצרות פחות מתאימה לי). חברות התקשורת מגייסות עובדים כל הזמן ומצליחות בזה כיוון שהן לא דורשות ניסיון! מה שגם שנתונים טובים יכולים לזכות נציג, אפילו מתחיל, בבונוסים שמנים.

יש עוד דבר טוב :  האנשים שאתה עובד איתם הנמצאים באותה הביצה :)   

בכל מקרה, לאחר שאעזוב את החברה :

לא אעבוד בשירות לקוחות יותר בחיים!!!!!!!!!

(לעולם אל תגיד לעולם)

Jackton,

i will always love you