אתמול בבוקר השתתפתי בהפקה קטנטונת של ידידה מה הלימודים. הייתי ניצב בסרט שלה. בעודינו מצלמים ברמת אביב עברה אישה מבוגרת באמצע סט הצילומים. היא כנראה לא הייתה סגרה על האם המצלמה מצלמת באותו הרגע ולכן פשוט עברה. המצלמה לא צילמה אבל ההתמהמהות שלה לפני שעברה הוציאה ממני תגובה לעברה, אמרתי לה "את הכוכבת שלנו".
היא צחקה והסתובבה לעברי באמרה "אולי לפני ארבעים- חמישים שנה" . היא הייתה נורא סימפטית ורגועה. כשהיא קצת התרחקה צעקתי לעברה "אף פעם לא מאוחר מידי". היא מיד אמרה "תודה, ולכן כדאי שתנצלו כל יום" . היא התרחקה מהסט וחזרנו תוך כדי לשגרת הצילום.
האמת היא שמסרים מהסוג שהיא הפריחה לעברינו לא זרים לי. קיימים מספיק ספרי העצמה אישית שאומרים את אותו הדבר, אך בכל זאת היה משהו אותנטי בתגובה שלה ושובה לב.
בהקשר הזה, שמתי לב שאני, בגילי המופלג, 23, חי לפעמים חיי נוסטלגיה. אוהב להתרפק על הטיול לחו"ל שעשיתי או נורא מכך על הדברים שלא עשיתי בחו"ל. אוהב להיזכר בתקופת התיכון או נורא מזה בתקופת ביה"ס היסודי חח. אני רציני.
ממש מסוכן לשקוע בזכרונות טובים או רעים ולבסס את כל הווה עליהם. חשוב ליצור חוויות חדשות שיחליפו את הזכרונות הרעים קודם כל וגם לאסוף את הנפלאים בחוויות החיים האלו, הכל כך קצרים!
*יצאתי מהארון בפני חבר נוסף ובזה השלמתי את היציאה מהארון מול כל החברים הותיקים מהקריות.
אגב, התגובה שלו קצת איכזבה אותי. הוא לא התעניין ולא דיבר על זה, אבל אני מניח שגם לו צריך לתת את הזמן.
אני עדין מאוהב בבחור ההוא שכבר חפרתי מספיק עליו. לצערי.
2011 היתה שנה קריטית בחיים שלי: שנה שהחלה בסוף 2010 לאחר שהשתחררתי מצה"ל, עברתי לתל אביב, אני לומד את מה שרציתי ללמוד, אני עם שותפים מקסימים בדירה, יצאתי מהארון בפני החברים הותיקים שלי.
מה חסר לי? יציאה למועדון גייז, לספר למישהו במשפחה וכמובן אהבה (אותה האהבה או אחת חדשה).
אני יושב מול המחשב, מנסה לקרוא מאמר כלשהו ולא מסולגל . אני עוצר כל שורה בערך כדי לבדוק האם -הוא- התחבר . אני לא יודע למה יש לו כ"כ הרבה כח עליי. כל החיים שלי משובשים, כולם. נוצר מצב שאני עושה דברים רק בגללו או במסווה בגללו.
זאת אובססיה לא בריאה ואני לא יודע אם אני יכול להפסיק. בזמן כתיבת מילים אלו מציץ לראות את ההתחברות שלו לפייסבוק או לאתר ההיכרויות.
זה דפוק, זה כמו להרגיש רעב, אי אפשר לדכא את זה עד שאוכלים.
המוח שלי כבר לא בשליטתי , הוא בשליטה של כלום או של שטן.
אני לא שולט בחיי וזה מתחיל להפחיד אותי באמת.
שום דבר לא עוזר. אני יוצא לדייטים, אני יוצא לכל מקום אפשרי, אני נס על נפשי.
על נשמות שלי אתה שולט, על דקויות שבי פורט עת במבט אותן תמצא ובלחישה אחת רפה. אם בתנועה שהיא מוצנעת, מילה שנאמרה בלי דעת, חיוך חטוף או מסויים אתה באלה, בכולם.
אני שקעים לכל קמריך אני ימים זורמים אליך אני ציפור אומרת שירה ובלעדיך אין בי מה...
על אכזבות מהן כוחי ניטל וחלומות שלי קשים, אבל כשתדרים עצמו מאוד אותך פיללתי לי בסוד. היו שרפות בי ויותר הפכתי מישהו אחר אני חומק בשתיקה אתה הייה לי מצבה.
אני שקעים לכל קמריך...
אני גשרים לכל מיליך כוכב נופל בלילותך בי יש נתיב כל ישותך אני טובע בדמותך
***
. איזה שיר מתייפח
שיר של התפרצות חוסר אונים אל מול אהבה חסרת גבול ופשרות "היו שריפות בי ויותר" . אהבה חזקה אך חד צדדית, "אותך פיללתי לי בסוד", "על אכזבות מהן כוחי ניטל".
הוא מדבר על האהבה משלימה באומרו "אני שקעים לכל קמריך" מצד אחד, אבל ברגע שאחד הוא קמור לעומת השני זה לא יוצר חוסר איזון? המשפט "הפכתי מישהו אחר" גם גורם לי לחשוב אם האיזון קיים.
השאלה היא אם האיזון בין שני הצדדים הכרחי לאהבה. אהבה היא לא דמוקרטיה זה בטוח.
השיר מתאר רגשות כ"כ חזקים, אינסופיים, מעגליים. "אני כוכב נופל בלילותיך" הוא משפט כ"כ יפה כי הכוכב הוא הבולט על כל השמיים השחורים ומצד שני הוא נופל בעוד השמיים סטטיים...האם עדיף ליפול בשעת ניצוצותיך ולהתרסק או להישאר על תילך?
"אתה הייה לי מצבה" איך אפשר להתעלם ממשפט הקשור כ"כ במוות. אגיד את האמת אני לא יודע מה לחשוב עליו! הוא מצמרר אותי לעיתים ועיתים מבלבל אותי, לפעמים הוא עושה את שניהם גם יחד. המשפט מציג אדם החומק בשקט (מבין שריפות אם נביט בהקשר) ומה שנותר מאהבה היא מצבה. סמל לזיכרון ולמוות.
זה נעשה יותר ויותר פשוט לספר לאנשים על היותי גיי. אתמול סיפרתי לאחד האנשים החשובים, חבר טוב. כדי להמחיש את חשיבותו מבחינתי אומר שלא היה אכפת לי שעוד שתי בנות ידעו על הדרך כסיפרתי חח
הוא קיבל זאת קצת כהפתעה אך לגמרי בהבנה.
ככל שאני מבהיר לעצמי יותר שאני מגלה לכולם (חוץ מהמשפחה בינתיים) בכל מחיר, זה נהיה קל יותר, בנוסף אני מבהיר לעצמי את העובדה שלא אכפת לי שאנשים יידעו,ממש לא, ז"א שמי שאני מספיק חשוב לו יישאר באיזור ומי שלא כנראה שהחברות לא הייתה שווה משהו מעולם- אני ממליץ בחום לסגל את קו המשחבה הזה.
מה קורה בחיים שלי כרגע?
בעקרון מנסה ללמוד ולא לדחות את הכל לתקופת המבחנים. נוסף לזה, אני מחפש עבודה או יותר נכון אומר שאני עושה את זה גרידא.
בתחום הרומנטי, אני מנסה לשכוח את האהבה הנכזבת (לא עובד בינתיים) ולהמשיך הלאה תוך שאני משכנע את עצמי כי תבוא אחת אחרת שתחזיר לי אהבה.
אני מת לצאת למועדון גייז!! ואין לי אומץ. אולי גם כי אין לי עם מי.
יש לי עוד סוד קטן- לא סוד שהייתי רוצה לשתף איתכם אבל זה יביא לזיהוי מיידי שלי. חחח ואנחנו לא רוצים שכל האהבות שלי יקראו את הבלוג.
וזאת שוב, גניס גופלין, שרה על השיכרון שלי בכתיבת הפוסט הקודם.
סוף סוף ניפגשתי איתו ואני חושב שהתאהבתי בו יותר, עם האחד שאני אי פעם ארגיש משהו בשבילו. ומה היה? רק סקס.
אני פגוע.
אני לא חושב שיכולתי למנוע את זה, זה היה להיפגש לסקס או לא לראות אותו. אני יודע שהוא לא יירצה לעולם יותר מזה. אני חושב שאיבדתי הזדמנות לומר לו איך אני מרגיש מצד אחד . מצד שני אני לא חושב שזה היה יוצא ממני בכל מקרה.
אני מרגיש כמו זונה , עושה הכל בשביל סקס. בוגד בעצמי.
אני רוצה למות ולא להרגיש עוד געגועים אליו. אני לא יכול לשאת את ההרגשה החד צדדית. את הנואשות הזאת בזה שרק אני יוצר קשר. אני לא יכול לחיות ככה. אני אפילו לא רוצה לנסוע הביתה רק מהחשש שהוא יתאהב בי מתישהו בסופ"ש. אני לא יכול. אני מזיל דמעות. אני אף פעם לא מזיל דמעות.
אני רוצה לשכוח אותו. או להיות איתו תמיד.
אני יכול להבין למה אנשים מתים מאהבה (בהנחה שזאת אהבה ולא אובססיה מטומטמת ואל תגידו לי שזה אותו דבר).
לעזעזל , שיאהב אותי כבר, רק חצי מהאהבה שלי אליו , רק חצי.
ומשחר עד לילה לא ישקוט, לא ירגיע הגן - זה אתה בו, אתה בו באלפי ציפוריך רן.
***
שיר נפלא. קיים ביצוע של אתי אנקרי לשיר הזה.
המשפט האהוב עליי הוא : "זה אתה בו , אתה בו
באלפי ציפוריך רן"
אני חושב שהמשפט אומר שלמרות שאותה האהבה לא נמצאת שם פיזית היא קיימת במלוא עוצמתה בליבך , הגן לא מכיל אותך אך כל הציפורים שלך- הנוכחות שלך- קיימת ושרה (רן). אלפי המחשבות שרות ולא נותנות מנוח וכפי שבימינו אנו אומרים : מעיפים את הלב באוויר.
מה שקרה זה שלפני כמה ימים יצרתי קשר עם מישהו שלא יצא לי מהראש מאז שפגשתי אותו לפני כחמישה חודשים. אני בטוח שכתבתי עליו כבר.
למרבה הצער, עדיין לא נפגשנו בגלל סיבות טכניות- לו"זים, למרות שהמכשול הגיאוגרפי הוסר (כעת שנינו תל אביבים) אני יודע שהוא רוצה ממני רק סטוץ והוא לא יודע איך אני מרגיש כלפיו. אני גם יודע שהוא לא עוסק בזה . מבחינתו אני רק סטוץ . הוא היה במע' יחסים מאז לא דיברנו ואני לא חושב שחסרתי לו. :(
אני אט אט מבין שהמעגל הזה לא ייפרם בכזאת קלות וגם אם אראה אותו , שוב דבר לא יישתנה (מלבד הרגשה טובה אחרי סקס טוב).
מצד שני, אני לא רוצה להבהיל אותו עם הצעות ליותר מזה כשאני יודע שהוא לא בקטע.
בחזרה להתחלה, נשברתי כיוון שהבטחתי לעצמי שכיוון שאני שלחתי את ההודעה האחרונה, אני נותן לו לעשות את המהלך הבא. בכל זאת שלחתי לו את ההודעה אתמול ולא נעניתי. אני יודע שזה יכול לנבוע מהרבה סיבות ואני לא יכול לשלוט במה שהוא עושה אבל הבנתי גם שאני מתנהג כאחרון הנואשים! אני פשוט לנלחם בתחנות רוח שמעיפות את הנפש שלי לעזעזל.
אני שוכח מה אני שווה!
אני לא נותן כבוד לעצמי, אני אפילו קצת משפיל את עצמי ואני יודע שזה לא בריא. התחלתי לקבוע את הערך שלי לפי כוונותיו של אדם אחר.
אני נהיה פסימי יותר ויותר ומתחיל לזלזל באספקטים אחרים בחיים שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
