לפני ככלות הק(כ)ול

להנות מהדברים הקטנים- שם אלוהים נמצא.

 זו האמירה ידועה ומתכון בטוח לאושר. אני לא רוצה להנות מהדברים הקטנים. החיים שלי לא קטנים. אני לא משתחצן, אלא אומר שהחיים שלי ואני בטוח שלא רק מסובכים ומורכבים. בני אדם מורכבים, בד"כ. לפעמים להסתפק בדברים הקטנים זה תירוץ לבינוניות.

אני יכול להבין באופן רציונאלי את האמירה. היא בסה"כ אומרת שאם נדע להפוך את הבינוני למשמעותי, אזי מצאנו את הסוד לחיי מאושרים.

אבל, כשאני חושב על זה בצורה רגשית (אגב, אני מאמין שהחיים יהפכו למשמעותיים רק אם נרגיש אותם יותר מאשר נבין אותם) אז אני מתחלחל ונתקף בחרדה. אני חושב שזהה חטא להסתכל עצמינו מנקודה מבט שאומרת שמה שיש לנו מספיק.

אני רוצה להדגיש שאני ממש לא מתכוון להשגת כסף או תהילת עולם. אני מדבר על על מה שהלב נוהה להשיג כאשר השיא של זה הוא אהבת אמת, אהבה הדדית.

השטן משתלט על הגוף שלנו כאשר אנחנו לא נוטים אחרי הלב שלנו. הוא תמיד מנצח כי יש לו את הנפש שלנו בצד שלו! השטן הוא שורש כל רע. אבל אני חושב שהוא גם יכול להצמיח דברים טובים. הרי הטוב לא קיים אלא אם כן קיים רע. אני חושב שהשתלטות השטן על הנפש היא רמיזה לכך שאנחנו צריכים לפעמים להניח לרציונל ולהיכנע לנפש. כאשר ניכנע לנפש שלנו שיודעת באמת מה אנו רוצים, אין סיכוי שנטעה כי גם מה שנראה כטעות הוא לא כזה, זה דרך שהנפש פסלה. אין מה לעשות לפעמים מתנסים ושוללים.

לחטוא (אני גונב את האמירה של דסטין הופמן מ"סטודיו למשחק") היא להביא משהו לעולם, מתוכך, שהוא לא אמיתי. כמו יריקת אש של השטן ממעמקי הבטן.  כמו שציינתי, הנפש שלי מורכבת ונפשותיהם של אחרים גם. אני חושב שכאשר נשתמש בשטן שנמצא בכל אחד מאיתנו נגלה שהוא המלאך הכי טוב שקיים. הדברים הקטנים, לדעתי, הם תירוץ לא להתעסק בדברים האמיתיים, הטהורים.

אז תהנו מהדברים הקטנים, החומריים. תהנו מכסף ועושר, לא משנה מהי הכמות. זה לא חשוב. זה שולי. אבל כשמדובר ברגשות ובשבילים האינסופיים של הנפש אל תסתפקו במועט: עלו על גשרים, שרפו חזיות, רוצו עד שלא תוכלו יותר, עמדו באמצע פארק הירקון ותצרחו. עשו משהו גדול למען האהבה,למען מי ומה שאתם אוהבים. הרי היא הדבר היחיד שאנו חיים עבורו!

I will always love you

jackton

אני יכול להבין את היוזמה המבורכת של הגדלת שיעורי ההתנדבות ושיתוף האזרחים בעזרה לקהילה אליה הם משתייכים, אבל אני חושב שיום מסוג זה עושה יותר נזק לתכלית של היום הזה.

יש לנו ממשלה שלא פועלת לספק לקהילה את הצרכים הבסיסיים שלה! אנחנו הוחרים כל 4 שנים ממשלה של כלום ושום דבר (אני מדבר על כל המפלגות), ממשלה שמציעה לנו מילים ומשפטים בומבסטיים, ממשלה שלא יכולה ואולי לא רוצה לעמוד במה שהיא הציבה לפניה. אנו לוקחים כמובן מאליו את היות הממשלה מושחטת. אנחנו מתלוננים ולא מבינים שחברה מקבלת את המנהיגים שמגיעים לה. אנחנו חברה שלא שואפת לקבל את המינימום שמגיע לנו. נוח וטוב לנו עם הקשישים הסובלים מתת תזונה או בעיות רפואיות אינסוף. נוח לנו עם הילדים הנושרים ממערכת הלימוד ועם הכסף שמתבזבז על מכוניות שרד של ששרים או על שכרם הלא דל.

אני חושב שהיום הזה מבורך כאמור, אך יום זמזכיר לנו שכבני אדם שבחרו אנשים שיעמדו בראשם מגיע לנו הרבה מעבר למה שהרגילו אותנו מגיעה לכולנו רפואה שלמה- זו לא רק ברכה, חינוך היא לא שאלה של כסף כלל ובטח שתזונה, מגורים ובטחון.

יש שיגידו שהבטחון של המדינה גורע מאיתנו את כל המותרות האלה. אני אומר שזה בולשיט.אלה לא מותרות! אני חושב שאיבדנו את הערבות ההדדית בין הפלגים בחברה המסועפת שלנו, כי אנו אומרים זה רק כשטוב לנו! זאת האמת, החברה לימדה אותנו להיות אגואיסטים.

יצרנו לנו מעמדות, שנאה וחוסר סולידריות ואנחנו מממסדים זה באמצעות ממשלת רוח וצלצולים.

אני לא פסימי חחחח (זה בטח לא נשמע ככה). אני מאמין באנשים ובשינוי שהם יכולים לעשות. ההסטוריה לימדה אותנו שאנשים משנים לפעמים. לצערי זה קורה רק כאשר כבר בלתי נסבל. אימפריות נופלות לאט.  לכו להתנדב, זה מבורך, אך אל תשכחו, השינוי האמיתי בחברה יעשה רק ע"י דרישת הזכויות שלנו ודרישת אידיאולוגיה חדשה שתיושם באמת. אנחנו הממשלה וחברי הכנסת, אל תשכחו. אז אם קיימות תלונות הפנו אותן אל עצמכם.

אנו צריכים ממשלה שלא אומרת שהיא מעמידה את האזרח במרכז אלא אחת שתעשה כן! ממשלה צנועה המדברת על זכויות אזרח באהבה וללא אינטרסים ורצון לשמירת ג'ובים. אני חושב שכל החברה שלנו רוצה דברים בסיסיים ואנחנו צריכים להתבייש קצת בכך שאנחנו לא מצליחים לספקם.

אני מקווה שאנשים יתנדבו גם מחר! וגם בעוד חודשיים. אני מקווה שאנשים יעריכו את עצמם מספיק בשביל להעריך את העזרה שהם  נותנים, שיבינו הם בעלי חשיבות, לא משנה באיזה גיל, מוצא ואפילו מצב כלכלי.

אני כותב את הדברים הנ"ל, למרות שאני שאני סולד מפוליטיקה, מהסיבה הפשוטה : אני אוהב את המדינה הזאת מכל הלב.

I will always love you

jackton

חברה טובה שלי, הילה, ביקשה ממני להקשיב למילות השיר ולומר את דעתי עליהן:  

Florence And The Machine
Dog Days Are Over

Happiness, hit her like a train on a track
Coming towards her, stuck still no turning back
She hid around corners and she hid under beds
She killed it with kisses and from it she fled
With every bubble she sank with a drink
And washed it away down the kitchen sink

The dog days are over
The dog days are done
The horses are coming
So you better run

Run fast for your mother run fast for your father
Run for your children for your sisters and brothers
Leave all your love and your longing behind you
Can't carry it with you if you want to survive

The dog days are over
The dog days are done
Can you hear the horses
'Cause here they come

And I never wanted anything from you
Except everything you had
And what was left after that too. oh.

Happiness hit her like a bullet in the back
Struck from a great height
By someone who should know better than that

The dog days are over
The dog days are gone
Can you hear the horses
'Cause here they come

Run fast for your mother and fast for your father
Run for your children for your sisters and brothers
Leave all your love and your longing behind you
Can't carry it with you if you want to survive

The dog days are over
The dog days are gone
Can you hear the horses
Because here they come

The dog days are over
The dog days are gone
Can you hear the horses
Because here they come

תרגום קליל:

הבית הראשון מדבר על אושר של מישהי שפשוט "התנגש" בה והרע לה בסופו של דבר. היא ניסתה לשמר, כנראה אהבה באמצעות נשיקות ובאמצעות אלכוהול אך ללא הועיל.

הפזמון מדבר על ימים שמוגדרים כימי כלב, ימים עלובים. הימים האלו עברו ועכשיו אנחנו בימים אציליים וטובים יותר שמיוצגים ע"י סוסים. כדאי מאוד שהיא תתחיל לרוץ לעבר הדברים החשובים באמת.

הבית השני מדבר על ריצה לעבר המשפחה: האחים הורים וילדים ואחיות ועל להשארות של האהבה מאחור אם היא רוצה להינצל ולשרוד!

הפזמון שני שונה קצת,  שוב הימים הטובים, ימי האושר מגיעים. כדאי שתקשיבי טוב כי הם באים.

הבית השלישי, הגיבורה שלנו מספרת על שלא רצתה כלום מאהובה, מלבד מה שהיה לו. ואף לא רצתה כלום מלבד מה שנשאר אחרי הכל. אהבה אמיתי בקיצור!

הבית הרביעי, האושר פגע בה כמו כדור בגב, ללא אזהרה. מי שירה את הכדור ופגע בה מגבוה מוצג כמישהו שיודע יותר מכל (אלוהים, גורל?) מצד אחד. לדעתי יכול להיות מדובר באהובה שהשתמש באהבה הנשגבת כדי לפגוע בה.

וחוזר חלילה.

הילה, אני חושב שהשיר נורא פסימי כיוון שהוא מציג אהבה ואושר בצדדים שונים של המתרס. הוא מציג אהבה כזרע כל רע שגורם לאושר מדומה.

אני ששונא את הרעיון הזה. אהבה היא שורש כל טוב. היא הסיבה האמיתי לחיות. החיים שלנו הם מסע אחר אהבותינו. אנחנו נוקטים בכל פעולה כדי לדכא אותה אומנם אך גם הדיכאון בשל המצב העגום הזה רק מחזק את החשיבות של אהבה בחיים שלנו. אהבה כזאת שלא תיגמר לעולם.

חוץ מזה, אני חושב שכמה אנשים לא יסכימו עם דימוי הרע שהוציאו כאן לכלבים (חיי כלב), אך זה ביטוי נפוץ. סוסים לעומת זאת תמיד סימלו אצילות ואהבה (האביר על הסוס הלבן).

האושר בבית הראשון מוצג כמשהו שעלול להתנגש בך בגלל אהבה שהסתיימה בצורה הרסנית. אין ספק שמצב כזה הוא לא הזוי, אבל אולי המסר בסופו של דבר הוא לזכור את הדברים החשובים ביותר כמו המשפחה ולדעת שהשילוב בינה לבין אהבה חסרת גבולות הוא אפשרי, אך עדיין צריך להזהר.

i will always love you

jackton  

יש נטייה מסויימת לראות בבדידות את חלקו של אומן מיוסר. בדידות של אומן יכולה לנבוע מעצם היותו חסר משפחה (רחל המשוררת או ואן גוך), מבידודו מהחברה (הומוסקסואלים כמו אוסקר ויילד) ועוד אנשים שהעדיפו מסיבות כאלה ואחרות להתבודד.

האם לבד זה אומנותי? הרי בני אדם הם יצורים חברתיים משמע אנחנו זקוקים לחברה ולא נשתגע. אנחנו מה שאנחנו גם בגלל החברה. החברה נותנת לנו שפה משותפת תרתי משמע, החברה נותנת לנו ערכים גם כדי שנוכל לשבור אותם.  החברה נותנת לנו מצע לפיתוח אידואולוגיה, גם כזאת שיוצאת כנגדה.

יכול להיות שהאומנים המיוסרים לא היו מידי בודדים ואני טועה?

הדמיון שלנו יכול להפוך חבר טוב בזמן שאין אוזן פיזית קשבת. אני בטוח שגם אם לאומנים מסויימים לא הייתה משפחה, היו להם חברים או חברה אחרת, גם אם כזאת הקשורה למשלוח ידם בלבד.

אני יכול להבין את האמירה לפייה אומן צופה מהצד בחברה ובפרטיה. הוא רואה אחרת, הוא רואה אולי יותר. לכן דעת האומנים חשובה לפוליטיקאים שמנסים לגייס את האומנים. זאת מפני שברצונם לקבל את הגושפנקה הרוחנית האחרת, חוץ משל הדת.

מה שמצחיק פה, זה שאני רוצה לעסוק באומנות. אני כמובן לא אעז לקרוא לעצמי אומן לפני שאחרים יעשו זאת, אבל אני מוצא את עצמי לצערי גם בודד.

אבל הבדידות הזאת לא מכניסה אותי לאטרף של כתיבה תסריטאית, אלא רק גורמת לי לחשוב על היותי לבד ועל רצון להתערות בין אנשים.

ה"לבדיות" חשובה בזמן כתיבה, במיוחד לכאלה שכל דבר קטן מסיח את דעתם אבל האם לא ניתן להיות לבד בזמן הכתיבה ומיד לאחר מכן לקפוץ בחזרה אל תוף רשת חברתית? האם לא ניתן להסתכל מהצד על החברה ומיד אח"כ לצפות מתוכה? האם לא ניתן לטפח משפחה לתפארת ולכתוב על ההעולם המורכב שלנו?

אני יכול להגיע מפה למסקנה כי אנחנו נשמע יותר על האומנים המיוסרים מאשר על אלה שלא. וגם, אנחנו נתעניין בהם יותר. בני אדם אוהבים את האמנים שקשה להם. אני חושב שזה מתקווה כלשהי עבורם כי הם יהיו בסדר. האומן משקף את ייסוריה של כל החברה ולכן הסולידריות רחבה. דרך האומן אנחנו מזדהים גם אחרים. אולי זה הופך אותנו לטובים יותר, זה מלמד אותנו, זה מאלף אותנו.

אני לא חושב שייסוריו של האומן הכרחיים, או שאולי כן. השאלה היא מה קדם למה: ייסורי האמן או ייבורי החברה? ז"א האם האומן חייב לסבול מעוולות החברה כדי שנוכל לחיות חיים מוסריים ומלאים יותר או שמא ייסורי האומן נובעים ממקור אחר שלאו דווקא משקף את עוולות החברה אלא את תפישותו הקלוקלת, המעוותת למשל?

בכל אופן, אי אפשר בלי אומנות. היא חלקה טובה במציאות שלנו, אך אני מציע באותה העת להסתכל עליה בבקורתיות ובזהירות. גם היטלר השתמש באומנות.

I will always love you

jackton

ראיצי אתמול את הסרט "אי.טי" הידוע של ספילברג.

לא יכולתי להוציא מהראש את הסצינה בה הילדים שמצאו את איטי מוציאים אותו בליל כל הקדושים מהבית מול אימם. איטי בעצם היה מחופש לרוח רפאים (עטו עליו סדין לבן). ליל כל הקדושים היה תירוץ עבור הילדים להוציא איטי המוזר אל העולם החיצון מבלי שאחרים ישאלו שאלות מיותרות. אי.טי באותו היום היה כאחד האדם.

ביום רביעי נחגוג את פורים, המקבילה שלנו לליל כל הקדושים.

החג הידוע בתחפושות, שינוי הצורה והסוואת הדמות האמיתית שלך, מבחינתי, הוא גם החג "ההפוך": חג של היחשפות וגילוי.

בחג הזה כל אחד יכול להראות את המוזרות שלו. מוזרות על פי אמות המידה של החברה. אמות מידה מטומטמות לעיתים.

בני אדם מתחפשים כל הזמן. הם משקרים ולא אומרים את האמת. לא מזדון תמיד. לפעמים דווקא בשל הרצון לחיות חיים אמיתיים (הם חושבים), לפעמים כדי לא לפגוע באחרים (שקרים לבנים). 

אבל אני רציתי לדבר על השקרים המהותיים יותר. מדובר בשקרים שאדם משקר את עצמו. אדם שלא אוהב את עצמו הוא אדם שבדרך כלל מתכחש למשהו בתוכו. אדם שמתכחש למשהו בתוכו הוא אדם שלא משלים עם משהו בתוכו ומחליט "להאכיל" את עצמו בשקרים, לרפד את הלב שלו במצע של מציאות כוזבת וחומות הגנה שרק פצצה אטומית תוכל לפרוץ. יכול להיות מדובר בהתכחשות לנטייה מינית, דימוי עצמי נמוך בשל מראה חיצוני או תכונות פנימיות, או כל דבר אחר שיוכיח שהחיים לא שלמים אלא חיי מאבק תמידיים.  אז למה שאדם יחליט לא לחיות את חייו בשלמותם? שזה הדבר האידיאלי לעשות ב-100 שנות חיינו.

פחד.

אנחנו פוחדים. אנחנו פוחדים מאלף שיבות וממשיכים להמציא עוד סיבות בכל יום, שעה ודקה. אנחנו פוחדים מהתגובות של הסובבים אותנו טמחוסר היכולת שלנו להתמודד על תגובות אלו. אנחנו מעדיפים לשמור על מצב קיים יציב כביכול ולא להודות שאנחנו נמצאים בגהינום. פחד מביא לעצב, ניכור ומרמור וכל זה יכול להביא כעס ולפגיעה באחרים.

נחזור לפורים-

החג הזה יכול ללמד אותנו הרבה יותר ממה שהמסורת  היהודית העבירה לנו, עם כל הכבוד. בפורים זה בסדר שגבר יתחפש לאישה, אישה תתחפש לזונה, בחור יתחפש לגיי, גיי יתחפש לשחקן כדורגל, שחקן של הפועל לשחקן של בית"ר, יהודי למוסלמי וכמובן כל רוב הנשים בארץ לארנבות או פיות..חחח

בפורים אף אחד לא לוקח ברצינות את מה שאתה, אלא חוגג איתך במידה והתחפושת אמינה. הם יצחקו איתך ולא עליך ואתה תדע מזה. זה מלמד, לדעתי, שהחברה שלנו אולי פתוחה יותר ממה שאנו חושבים ואולי פורים זה זמן טוב לראות את זה. אנשים אוהבים אנשים בד"כ. אלא אם כן הם בעצמם לא אותנטיים ואז זה יוצר מן מעגל איבה שבו אף אחד לא אותנטי כלפי השני. זה יכול להוביל רק למלחמות עולם או בינתיים למלחמת אחים.

אגב, דיברתי עד עתה על שינויים טוטאליים ואני רוצה להבהיר שאני יודע שדברים לא "קורים בבום" ולמרות שכאמור, פיצוץ אטומי רגשי יכול לעשות נפלאות, פורים יכול להוות עבורינו הזדמנות לחקור את הדברים השונים אצלינו. מה גם שלא תמיד אדם בטוח במה שהוא.

** אז המסקנות שלי מהחג היא שאנחנו יכולים גם אחרי פורים לוהוב בני אדם שנראים לנו שונים. המסקנה השנייה שלי היא שאסור לפחד. אין לנו יותר חיים ממה שעכשיו. השלישית היא שצריך להזכיר תמיד לאנשים אחרים שכל עוד השונות שלהם לא פוגעת באף אחד אז הם בסדר. כמו שפו הדוב אמר: "כולם בסדר".

אז שימו איפור, או שלא. מסיכה, או שלא. ותהנו לכם ביום הליבראלי ביותר בשנה ותאהבו את עצמכם. זאת השיטה למצוא גם את ה-אהוב שלכם/ן.

פורים אמיתי לכולם.

I will always love you,

jackton