לפני ככלות הק(כ)ול

אני מנסה להיזכר בפעם הראשונה שגיליתי את השכרות.

תחושת עילוי, תחושה טובה וסוחפת. תחושה אלוהית שאני כל יכול ויותר.

המחשבה הראשונה שעלתה בי היא העובדה שיש מצב שאני אמור להרגיש עילוי גם בלי האלכוהול וזה לא קורה אך קל לנפנף את המחשבה הזאת לאחר שתי כוסות.

מידי פעם בא לי לשתות עד אובדן חושים כיוון שכיף להתמסר. לתת את הגוף שלך לזר הזה, יותר מזה, את המחשבות והתחושות שלך (כמובן שקיימים צדדים שליליים לעניין). הרצון להיכנע למשהו חיצוני בכל הכח בניגוד לחיי היום יום שדורשים אנרגיה ואחריות גדולה מידי מפתה.

לא חסרים שתייינים בין הסובבים אותי, ולכן אני מתבייש במחשבות שלי על שתייה והסרת האחריות מעצמי. הסביבה שלי חינכה אותי להאמין שאני לא עושה דברים כאלה, שזה לא בריא ולא אני ושלילי מכל הכיוונים. כשאני מצליח להתגבר על התחושה הזאת ויוצא עם בהרגשה שאני עוד רגע- לא אני-

אני טוב יותר, שמח יותר, מוכשר יותר אפילו, אוהב יותר, אז משום מה נאספות החוויות הנדירות ביותר.

כשאני משוחרר תחת השפעת הכוהל אני מרגיש צורך להיות יותר אני וזאת בעצם מהות החיים האלה:  להיות אתה במלוא המרץ!

אני לא אלכוהוליסט אבל אני שמח שהחומר הכימי הזה קיים.

קיים כדי לתת דוגמא למשהו אחר, להרגשה אחרת.

מוזר שאני משבח ככה את כל מה שאוהבים כ"כ להוקיע.

i will always love you

jackton

אני מתלבט קשות בין לקיחת חדר במעונות אונ' תל אביב או בשכירת חדר בדרום תל אביב (שכר דירה של כ1500 שח).

אני מצד אחד רוצה את החופשיות שהדירה תוכל לתת . את הפרטיות בחדר משלך לעומת שותף במעונות באונ' תל אביב. הרעיון של אי מתן דין וחשבון לאף אחד בדירה בתל אביב קורץ לי מאוד. חסרון קטן היא הסביבה מלאת העובדים הזרים, כולל בניין המגורים (לא אכפת לי כ"כ מזה אבל אנשים רבים מזהירים אותי שזה יפריע).

מצד שני אין ספק שההוצאות גדולות מידי כשמדובר בדירה כי בנוסף לשכר דירה צריך לשלם גם את החשבונות :חשמל, מים וכו' , וגם צריך לאכול משהו :)

במעונות תל אביב בכל נסגר במחיר של כ1300 דח בחודש.

עוד אספקט שצריך לקחת בחשבון זה הנסיעות מדרום תל אביב לאוניברסיטה שבצפון תל אביב.

לא יודע מה לעשות, וצריך להחליט מחר?

אני יודע שזה קצת צרות של עשירים :)

בכל מקרה עומדת בפתח תקופה נפלאה.

I will always love you

jackton

איזה כיף לצפות לדברים,

לצפות לדברים טובים וחדשים.

אני, אישית , נורא מתרגש לקראת המעבר שלי לתל אביב ותחילת החיים הסטודנטיאלים. תמיד רציתי לעבור לתל אביב ועכשיו יש לי הזדמנות לעשות את זה ולשלב את מה שאני כ"כ אוהב לעשות- לכתוב.

אני עובר בעוד כחודש ויש לי ציפיות וחלומות לא קטנים שהייתי רוצה להגשים. הבעיה היא שלפעמים גם תוקף אותי פחד, תחושת חיל קטנטנה. אנ י מפחד שהציפיות גבוהות מידי כיוון שהן אמורות לתאום את גודל האכזבה במידה ותהא. 

עקב ההכירות שלי עם עצמי במהלך השנים האחרונות, אני תמיד אוהב את הרגע שלפני: הרגע לפני המעבר, לפני תחילת הלימודים, לפני כל דבר חדש. אך לא תמיד הכל קורה! אני יודע שחשוב להיות ריאלים עם הציפיות שלנו אך כיף לחלום, איך אדם יכול לא לשאוף הכי גבוה בתחום שהוא אוהב.

בכל זאת נוצרה הזדמנות פז עבורי ואני מקווה שאנצל אותה.

יאללה בכל הכח ,כל החלומות שלי:

* אני רוצה אהבה! להיות נאהב ולאהוב ללא גבולות. אהבה כזאת שתנער את החיים שלי.

* אני רוצה לכתוב לכתוב ספר. סיפור חיים מרגש, לאו דווקא אמיתי למרות שתמיד יהיו נגיעות אמיתיות. יש לי כמה רעיונות.

* אני רוצה לכתוב תסריטים ולעבוד עם יוצרים/ חברים כדי ליצור סרטים וסדרות שאף אחד לא חשב עליהם.

* אין ספק שאני בשלב מתקדם של יציאה מהארון, ככה שזה יגיע. בתל אביב זה יהיה יותר קל.

* אני מקווה למצוא זמן כדי לתרום לדור הצעיר יותר בהגשמת החלומות שלהם.

* אני רוצה לדעת יותר על עצמי ולאהוב יותר את עצמי, בלי להתאמץ מידי!

* קפה בשנקין עם חברים פעם בשבוע. זה לא יותר מידי, נכון?

* אני לא רוצה הרבה כסף, אני רוצה מספיק כסף בשביל לעשות את כל מה שאני אוהב (נ"ל)

I will always love you

jackton

אני יכול לשלוט בכניסה שלי לדכאונות. נשמע מוזר אבל זה נכון.

ידוע החיים שלנו נראים כמו המחשבות שלנו. והמחשבות שלנו ,לצערינו, לפעמים בורחות, פורחות ולא נשלטות.

אני מוצא את עצמי מחליט במודע להיכנס לדיכאון, למה שאעשה דבר כזה? זה סתם כואב. אם מנסה לנתח את עצמי בלי סוף וחושב שאולי זה הכי קל.

זה באמת קל , אני חושב על הסיבות שיש לי לא להיות מאושר ואני יכול למלא ספר.

אני יכול להחליט להזין את עצמי במחשבות ממוטטות, שנאה עצמית ופסימיות נוראית בקלות ,לשבת מול המחשב לצלילי שירים מדכאים (למרות שהם טובים) ולעשות לעצמי את המוות. הכי קל. באמת.

זה גם מעשה פחדני וחסר אחריות.

וכך אני מוציא את עצמי מזה.

אין ספק שזאת עבודה ואולי עבודה לא פשוטה להזין את עצמך במחשבות טובות. אני לא בעד השוואות ז"א לומר: "ליוסי אין רגל, הוא פוזל וגרוע בלימודים. אז זה הופך אותי לבסדר" , יוסי יכול להיות מאושר בדיוק כמו הפטתי שעסוק בלחשוב עליו.

לאהוב את קודם, לא למרות הכל אלא בגלל הכל. לאהוב את עצמך מספיק בשביל לדעת שכל נסיבות החיים שיכולות להיות הכי קשות בעולם לא יביסו את המוח המתורגל למצוא פתרונות ולהיות אופטימי כי פשוט אין אפשרות אחרת. 

כמו שציינתי כבר הדבר הקשה הוא להסתכל על עצמך , לצאת רגע מעצמך, להסתכל על קובי ולראות מה לעזעזל מפחיד אותו? איזו טראומה הוא עבר?  למה הוא עדיין חושב על מי ששבר לו את הלב לפני כמה חודשים? למה הוא לא מסתדר על המשפחה שלו? למה הוא נותן לאנשים להשפיע עליו בכזאת קלות? מה הוא יכול לעשות כדי לתקן ? מה הוא יכול לעשות ולא אחרים?! אחריות וחוסר פחד.

אין ספק שהחיים מכשילים אותנו לפעמים ורוצים שנחזור להרגלינו הרעים אך שנות חיינו שווים יותר בסופו של דבר.

למה אני מאושר? כי אין אפשרות אחרת!

אני מאמין  שנסיבות חדשות וטובות, זוגיות וכל שאר העולם, לא מאחרים לבוא .

i will always love you

jackton 

חזרתי מחו"ל...התגעגעתי לבלוג.

טסתי עם חבר טוב והתחלנו את הטיול באיטליה , שוויץ, צרפת, בלגיה והולנד. אירופה מדהימה, אלגנטית, ישנה, חדשה. כמה שייחלתי לטיול הזה , המון תיכנונים קדמו לו ואני לא רוצה לדבר על הטיולים עצמם שנעשו: כולם מכירים את מגדלי אייפל ופיזה ואת הסמים (שלא עישנתי) באמסטרדם. אני רוצה לדבר על אנשים- הם תמיד הכי מעניינים.

הטיול שנעשה נועד מעבר להנאה לסוג של חיפוש עצמי בין תרבויות אחרות. אחד מהמקומות שעזרו לי בזה הוא תחנות המטרו ורכבות המטרו עצמן שהיו כמעט בכל אחת מהמדינות הללו (הוא בשיפוצים באמסטרדם).  במטרו היה ניתן לראות את כל קצוות החברה משעה מוקדמת מאוד ועד חצות , כל הנוסעים מנסים להגיע לאנשהו וכנראה שגם בזמן. בפריז זה היה הכי מוחשי כיוון שהיא מתהדרת בלמעלה מ13 קווי מטרו , כך שמסדרונות התחנות יכולות להיות ארוכים בין רציף אחד למשנהו. הנוסעים לבושי מדים ושמלות שרד מצד אחד או מעיל ישן וקערית לאיסוף נדבות מצד שני. חלק מהנוסעים עונדים את מיטב תכשיטיהם וחלקם כלי נגינה שנראה כי זה כל מה שנותר להם. השחורים עומדים או יושבים ושיכור אחד מעולף בין המושבים ומבהיל ללא ידיעתו את כל מי שמנסה למצוא את מקום בקרון. התחנות שממוקמות מין הסתם מתחת לפני השטח, מתחת לאדמה מכסות סיפורי לילה מפחידים חלקם מומצאים ומשמשות גם כמעבר מהיר של איש אל חיק משפחתו. 

כולם נוסעים לאנשהו , מנסים להגיע. קניתי כרטיס לכל היום, יכולתי לנסוע ללא מטרה כאוות נפשי, מה אכפת לי שיהיה לי הרבה זמן למצוא, הרי תמיד אשאר עם מישהו על המטרו, תמיד יש את הנוסע האחרון שלא שילם ורק מקים את עצמו מעילפונו או אורז את הצ'לו או החליט להפסיק לשבת ולצאת לראות אם יש עוד אור על מנת שיוכל להתחבא גם בחוץ .

המטרו שמוביל אנשים אל מקומות יפים, עובד כמו שעון. מגיע כל 4 דקות ולא מחכה למאחרים. הוא סוגר את דלתותיו ללא רחמים לאחר שריקת האזהרה היחידה שלו. הוא מוביל ללא תלונות וללא סנטימנטים אל המקומות היפים ביותר: אל הלובר כדי לראות את האישה הספק מחייכת או אל המגדל העקום לצד הבתים האיטלקים הישרים והעתיקים. אין אנשים במטרו שאין להם מטרה, הוא מספק להם אותה ומגדיר אותה בקשיחות וגם אם לא תרד בסופו של דבר יגרשו אותך כי גם המטרו צריך מנוחה, דלק . כל אחד לוקח את המטרו שלו, לאן שהוא רוצה, מחליט איפה הוא יעצור ממבחר התחנות המוצעות. כאלה שממתעקשים לעצור בין לבין, חייבים לרדת וללכת קצת ברגל. זה קצת קשה יותר ואתה עלול לטעות אבל לא צריך לדאוג , כמעט בכל פינה טובה קיימת תחנת הצלה, תמיד יש הזדמנות נוספת לחזור. תמיד.

 I will always love you

jackton