יש את כל הדברים האלה שאני רוצה בשביל עצמי, כל מיני תכניות לעתיד, פנטזיות של גדילה והתפתחות מקצועית ואישית, בילויים, יצירה וחברה ובשביל כל אלה אני לא מחכה למחר, אני משתדלת לעשות כבר היום את מה שאפשר, לפסוע פסיעה אפילו גסה לתוך החלום, להעיר אותו, להגיד לו "אין לי את מחר אז קום ותהיה כבר עכשיו"

אבל יש את כל הדברים שאני רוצה בשביל הילדים, דברים שקשורים לגדילה שלהם ולהתפתחות ובשביל לחלום עליהם ולהתרפק צריך אופק ולי אין אופק. אמנם יש לי את היום וזה הרבה אבל בהקשר של הילדים זה לא מספיק לי בכלל.