ושוב לילה וצריך ללכת לישון

ושוב הזכרונות מציפים

אנשים, צלילים, ריחות

הכל כאילו צרוב באיזה חלק בי

שהדלת שלו נפתחת בחריקה משעה מסוימת בלילה

ונסגרת בטריקה עם עלות השמש

כי כנראה ששום דבר לא הולך לאיבוד באמת

ואני לא בטוחה אם זה טוב או רע

מה שבטוח יש יותר מכמה אנשים

שלא ידעו לעולם

עד להיכן ובאיזה אופן אני נוצרת אותם