הכרתי את גבריאל. איש טוב הוא היה. 

הייתה בו תשוקה גדולה לחיים ולמוות.

הייתה בו בערה פנימית שהייתה חזקה כל כך עד שאיימה לשרוף הכל.

מכעיס אותי שבצד אחד של העולם אנשים רוצים לסיים עם החיים ומצד אחר של החיים אנשים מוכנים למות בשביל לחיות עוד רגע.

אבל אני מסבירה לעצמי כמו שמסבירים לילד קטן

לאחד יש סרטן והוא מת מזה

ולאחר יש מאניה דיפרסיה והוא מת מזה

וזה אותו דבר כי מחלה היא מחלה בין אם היא בגוף שיש לו איברים מוגדרים ובין אם היא בנפש שגם לה אני בטוחה שיש איברים ותפקודים, רק שאנחנו עדין לא יודעים. 

אז אשים בצד את השיפוטיות לרגע ואצטער באמת על זה שיש מחלות מגעילות בעולם הזה

ואבין שטוב ורע זה דבר יחסי והכל שאלה של מינון

החיים הם כאלה וכאלה וכאלה

ורק המוות הוא כזה וזהו.