ברכי מקומה שנייה, המורה המחליפה של הילדה, הבלונדינית מהשורה הראשונה בהרצאה. 

המזכירה שממיינת קורות חיים, הבוס מקבל ההחלטות, השליח של הירקן, הבנקאית האישית שלי, האחות הספק מקנאה של החברה הכי טובה, הקוסמטיקאית, אשת החברה, העשיר מקצה הרחוב ואשתו היפה,

הסבתא שנפטרה, אח שלי, אבא שלי, דודה שלי... 

כל אחד בפני עצמו, זה נכון. 

הייתי רוצה אותו בעדי ובאסה שזה לא תמיד אפשרי. 

אבל אין שום דרך להפוך אותם להיות "הם"

ל"מה הם יגידו"

ל"הם אהבו אותי"

ל"הם יחשבו שאני פאתטית"

או אפילו ל"הם יקנו את הספר שלי" 

והמחשבה הזאת מרגיעה אותי.