למצוא שקט צלול.

אני עייפה...

שתי מילים.. שמספרות הכל

פשוט.. אין לי כוח... לא נראה לי שיש לי כוח.

הלימודים התחילו.. זה הפוש האחרון מבחינת לימודים... עוד מעט זמן מתחילה גם תקופת המבחנים
בניגוד לרוב החברים.. אני את הפסיכומטרי עושה במועד דצמבר.. זאת אומרת שבאמת צריך ללמוד, ולהתחיל מעכשיו.. לאט לאט.. כמו שעברתי בקורס קיץ.. אבל הפעם לעשות שיעורים... והרבה..

בנוסף לזה צריך גם רישיון, בשביל רישיון צריך כסף, את הכסף אני צריכה להרוויח, משמע עבודה... אה כן, וכמובן שבנוסף לכל זה.. צריך.. לעזור בבית.. כדי לא לקבל צעקות..

כל הלימודים האלו, משהו אומר לי שעד אחרי הפסיכומטרי אני לא אגע בפיסטוק.. הגיטרה... ומוזיקה זה הדבר היחיד שבא לי לעשות כרגע...
אני יושבת בכיתה ובראש שלי עוברת על אקורדים לאיזה שיר, מזמזמת לעצמי. ואז בבית במקום שיעורים פשוט יושבת ומנגנת...
כ"כ הרבה דברים.. ואני פשוט פוחדת. לא להצליח, לא להוציא את המקסימום מהכל, או שכן להצליח.. אבל על חשבון של מערכות יחסים עם אנשים...

הכל רץ לי מהר.. החודשיים הבאים.. הולכים להיות קשים ומסובכים... הראש הולך לכאוב, השינה הולכת לחסר, ואני בטוחה שמלא בלת"מים (בלתי מתוכננים) יופיעו פתאום... תמיד יש בלת"מים
ובשביל מה אני עושה את כל זה? בשביל מה אני עוברת את כל זה? ללמוד פסיכולוגיה? זה באמת מה שאני רוצה? ואיפה המוזיקה? ואיפה אני?

הראש כבר מסוחרר, הנשימה מתקצרת, אני צריכה לעמוד אבל בקושי יכולה לשבת כי אני כל הזמן מתנדנדת. הקרקע בכלל יציבה? או שהיא רועדת כמו שאני מרגישה אותה? 
אני צריכה לישון, כ"כ עייפה. אבל איך אפשר לישון שכל החששות והתהיות מתעופפים לי מעל לראש? כמו יתושים מזמזמים ומשגעים לי את האוזניים, מוצצים לי את הדם, ואח"כ במהלך היום כל הגוף מגרד מהעקיצות.

ואני לא יודעת מה לעשות. לא יודעת מה לומר מה לחשוב מה לכתוב. אני אבודה בכחל זה ורק מחפשת מקום אחד יציב לאורך זמן... הציפורניים היפות שסוףסוף גידלתי כבר לא קיימות, שברתי את כולן, קרעתי אותן, הכל מעצבים,ממחשבות,מעייפות.

ואני עמוסת הורמונים כרגע.. נסערת ברמות מגוחכות מקודם אפילו הייתי על סף בכי...דמעות לא עובדות הזכרתי לעצמי.
אני רוצה שקט, רוצה מנוחה, רוצה צלילות דעת... איפה משיגים אחת כזו? מחשבה צלולה אחת... איפה יש ובכמה מוכרים? אני הרי מרוששת...