כשאת יושבת מול אמא שלך,והיא אומרת לך,במילים הכי פשוטות,שהיא לא מאמינה בך שתצליחי להחזיק חיים משלך,מה אז את עושה?את מאמינה בעצמך יותר?כי את תוכיחי לה שאת כן יכולה? או שתאמיני בעצמך פחות כי ככה אמא אמרה?
אני ילדה של דווקא,תמיד הייתי ותמיד אהיה.. אז כן,אני אצליח. ואפילו יגיע לחיים טובים פי כמה ממה שהיא בנתה לעצמה עם כל הנוחות והתמיכה של הבית
בלי שום תמיכה מהבית,בלי שום נוחות של הורים שמביאים לי כ-ל מה שאני רוצה. אני אצליח
ולמה? כי ככה! כי כוסעמק על הכל! אני אעבוד ואלמד ואחזור כל יום לדירת חדר בהשכרה עם מיטה בסלון,מטבחון קטנטן,ומקלחת שמספיקה בדיוק לי, אני אחזור לשקט ושלווה,אני אחזור לאהבה, אני אחזור לכל התנאים שמאפשרים לי קיום בסיסי ומאושר בתקופה הזו..
אני סתם חולמת עכשיו אבל.. כי עם כמה שאני בטוחה בעצמי מעל למליון אחוז שאני אצליח לעשות את זה... אני לא אעשה את זה. אני לא אשאיר את ההורים שלי ואת האחים שלי לבד..אני לא אתנתק מהמשפחה כי ככה לימדו אותי-משפחה זה הדבר הראשון.
הבעיה עם המשפחה שלי.. עם ההורים שלי.. הם מלאי בעיות אמון.. הם לא מאמינים שיש דבר כזה חברים אמיתיים,הם לא מאמינים שיש דבר כזה אנשים אמיתיים. והם בטח שלא מאמינים שיש לי אנשים כאלו בחיים שלי..
אני יושבת,עם דמעות, ואמא צועקת לי "ולאן תלכי בדיוק?? לאן בדיוק יש לך ללכת תגידי לי אה?!?! לשום מקום!" "יש לי לאן ותודה על הזלזול"
כן אמא,יש לי לאן ללכת, כי יש לי את החברים שלי, את האנשים האמיתיים שתמיד יקבלו אותי בזרועות פתוחות וחיבוק חם ואוהב, אנשים שאוהבים את מי שאני,את איך שאני... יש לי לאן ללכת. וגם אם יקרה מצב מאוד היפותטי ולא סביר שאין לי לאן ללכת-זה בסדר כי יש לי את עצמי. ואני חזקה מספיק בשביל להצליח בכוחות עצמי,בדיוק כמו שעשיתי עד עכשיו.
אז אני מצטערת, שזה מרגיש לך שאת מנוצלת, שהיה לך יום קשה בעבודה, שיש הרבה בלאגן מסביב. ואני מצטערת ששחכת איך לשמור על קור רוח ולחשוב בהגיון בלי להפוך את הילדה שלך לשק איגרוף הנפשי שלך, אני מצטערת שלא טוב לך עם עצמך,עם חלק מהחיים שלך..
אבל.. תביני דבר אחד אמא.. "לא טוב לך עם האחים שלך,לא טוב לך עם ההורים שלך, לא טוב לך עם עצמך" עם האחים שלי גם לך לא טוב,גם את סובלת מהם. עם אבא שלי את מסתדרת ואוהבת אותו המון.. אז איתו כן טוב לך כי לא משנה מה הוא בסופו של דבר בעלך,האיש שאת אוהבת ואוהב אותך בחזרה. עד כאן אנחנו דיי דומות. אבל בקשר ל "לא טוב לך עם עצמך" נראה לי שאני הגעתי למצב שטוב לי עם עצמי,עם מי שאני,עם מה שהולך סביבי אפילו שקשה,טוב לי עם מי שאני ועם איך שאני מתמודדת עם זה. ומה איתך אמא? לך טוב עם עצמך? זה לא מרגיש לי ככה...
אז...את יכולה לומר לי שאת לא מאמינה בי,שאת מאוכזבת ממני, את יכולה לומר את זה שוב ושוב ושוב, כי בסופו של דבר אני יודעת מי אני,מה אני,ולמה אני מסוגלת. אל תגרמי לי להוכיח לך את זה,אל תגרמי לי לעשות משהו שתואם את הרצונות שלי אבל סותר את מה שאתם לימדתם אותי,את מה שמושרש לי במוח בצורה לא מוסברת.
אז לא,אני לא שונאת אותך אמא, על שום מילה ממה שאמרת לי היום.. אני לא כועסת עלייך אמא, אני.. מאוכזבת.. ממך.. טיפה מעצמי.. שנתתי לזה להגיע לכאן. כי כמו שאמרת אמא "אני לא אתן שידרכו עליי", כנראה שהתפוח לא נופל כ"כ רחוק מהעץ. עליי, אף אחד.. אבל א-ף אחד לא ידרוך. במיוחד לא אנשים שאמורים למנוע מאחרים לדרוך עליי.