הרעה הזאת שבי לא יודעת מתי לצאת החוצה. למעשה,היא יוצאת החוצה רק לפני אנשים יקרים.
לפני אנשים שיש לי רגשות חזקים כלפיהם.
לפניו.
והרעה הזאת שבי היא צינית ועוקצת. את הרעה שבי שום דבר לא מספק ותמיד יש לה ביקורת למתוח. לא ביקורת בונה,אלא ביקורת ממוטטת. כמו דבורה שמחכה לעקוץ מישהו ובכך לבצע את התאבדות השאהיד הקדושה שלה. הרעה הזאת שבי לא יודעת מתי לצאת החוצה. ושהיא יוצאת החוצה, היא לא צועקת או בוטה.
היא שקטה.
אבל מים שקטים,הם חודרים עמוק. והרעה הזאת שבי,זאתי שאני משתדלת כל כך לא להוציא החוצה...
היא פוגעת.
ואז אני,רון,הטובה לכאורה באה, מנסה לתקן, עוד התנצלות, ועוד הודאה שלא הייתי בסדר. הרעה הזאת שבי פגעה בכל כך הרבה אנשים.
בחברות שלי,במשפחה שלי,בו.
אבל אני לא אתן לה לנצח. אני אתקן את ההריסות שהרעה שבי עשתה.
אני אבלע את הציניות,את הביקורת,את העקיצות הדוקרות.
הרעה שבי לא יכולה שלא לצאת עוד לגמריי,
אבל היא כן תצא כמה שפחות. אני אצליח להוציא אותה כמה שפחות.
מישהו פעם אמר לי,לא זוכרת מי, שקל יותר להיות רע לאנשים שיקרים לך מאשר לזרים כי אתה יודע שהאנשים שקרובים אלייך תמיד יסלחו לך. ועדיין,סליחה זו רק מילה ויש צלקות שנשארות. אני רוצה להשאיר כמה שפחות צלקות כאלה.
הרעה הזאת שבי לא יודעת מתי לצאת.
אבל מה שבטוח,אני לא אתן לרעה הזאת שבי לפגוע במי שיקר לי יותר.
מתוך המחזמר "מרושעת". סתם כי אני נקבה חולת תיאטרון,וכי זה התאים לפוסט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני יותר טובה מכם.
