לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של מיקו


הבלוג הזה נפתח בעקבות חלום שבו הייתי תקוע בבניין שרוף ואז מכבי האש הצילו אותי והכל נגמר בשלום.-הממממממממ אם אתם רוצים לכתוב מכתבים אל מיקו - [email protected] המממממממממממממממממממממממממממ ואתר המעריצים הלא רשמי של מיקו: http://mikofansite.tripod.com


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2005

מעשה בכוסית ובשני שובבים


היום גיליתי שאני נוהג להדחיק זכרונות טראגיים אל התת מודע.
כל פעם שאני קורא יומן שכתבתי, או צופה באתר פורנו, אני נזכר בכל מה שקרה לי.
הכל התחיל שהייתי ילד
הייתי נעלם לכמה עשרות דקות כל פעם ואף אחד לא ידע באמת לאן הלכתי
הסוואי את ההעלמויות המסתוריות בשלשול בלתי פוסק
אבל אני חושב שהגיע הזמן לגלות את האמת, אני מדחיק דברים.
אספר לכם כמה סיפורים שהדחקתי:
סיפור מס' 1: אבא של נוש מצלם אותי ואת נוש בבגדי נשים בממ"ד.
הוא שיחק איתנו באליהו הנביא, כלומר, באגוזים ובזקן חרמן.
סיפור מס' 2: בעת בילוי שגרתי בערב שישי אני וחברים מניחים מטען על יד המסגד, והוא מתפוצץ ואני מתעלף.
סיפור מס' 3: אח של נוש, לירוי, שורף לי את הדגים בשק. בן כלבה!!
סיפור מס' 4: אני הולך לבקר את אבא בבית התמחוי. והוא תוקף אותי

הבנתי שאני יכול להכנס לזכרונות שלי ולשנות את העבר. לא היה לי מושג למה הבמאי התכוון.
האם אני יכול להכנס לזכרונות שלי ולשנות את העבר?

 

כן?

 

לא, אין מצב.


עכשיו אני רוצה לשנות את העבר שלי.
נכנסתי למצב בו אני מבקר את חברי המעצבן, בילבון בנץ, בביתו
אמא שלו קראה לו, "בוא בילבון, חבר שלך בא, בוא"
והוא רק צווח בקול צווחה מקפיאת עצמות "טיסן, טיסן!!".
לא הבנתי על מה המהומה לעזאזל

הכנסתי לו שתי סטירות ושברתי לו את דגם הטיסן שהוא עבד עליו מאז לידתו.
מסתבר שזה היה רעיון ממש רע, כי אלמלא הייתי הורס לו את זה, השמן היה מסיים לבנות אותו תוך דקה.

פתאום
לא האמנתי

רוחו של סמיילי שטרן קפצה לביקור!

כמובן שבילבון התחיל להשתולל ולצווח "טיסן טיסן!" אבל זה לא הזיז לי את הקצה של המה שמו.

לרגע פחדתי שזה לא באמת סמיילי שטרן. הרי זה ידוע שערבים נוהגים להתחפש לנשמות תועות ולהתפרץ מתוך ארונות, וידוע שהם אוכלי נבלות.

לעזאזל עם הערבים האלה
תמיד אמרתי זאת.
אבל הם לא מקשיבים. לא מקשיבים. הם. לא מקשיבים. גררררררררר.

איפיקאיהאייהה מאדא פאקאאא

בכלל, בואו נעצור לרגע
תקשיבו
אני לא אדם צעיר כבר
כל פעם שאני מהלך ברחובות היישוב אני רואה איזה פושטק ערבי
מתחשק לי להכניס לו איזה כף שטות. איזה אמנון.
הבעיה היא כל השוטרים האלה מסביב.
לא מספיק שאני נאלץ לשלם דמי אבטלה כל חודש, הם גם דואגים לעצור אותי אף על פי שאני מכה מישהו שאמור להיות מוכה כבר ממזמן.
אם זה היה תלוי בי, לכל הערבים היה סימן של כאפה על הלחי, או לפחות סימן של אגרוף מחץ.

רגע...

מה אני עושה??

לא!!! הם בני אדם!
אני שונא את המין האנושי!! תראו לכמה לווייתנים הוא גרם להתאבד!!
לאאאאאאאא!!!!!
לא ווילי! אל תקפוץ!!!

אני חושב שאם לא היו ערבים בעולם, היה לנו עולם שמח וטוב לב.
ואם לא - תמיד אפשר להאשים את הרוסי
במקום להתעסק בקקה כל הזמן
כל החרבנה הזאת כבר עולה לי על העצבים
בא לי להביא איפון לכל יושבי העיר
רוברטו שתוק!

טוב זה הוא המניפסט שלי להיום,
יאלללללללללללללללללללה בייייייייייייייי

נכתב על ידי מיקו אבוטבולשווילי , 19/9/2005 20:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי:  מיקו אבוטבולשווילי

בן: 33




4,880
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיקו אבוטבולשווילי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיקו אבוטבולשווילי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)