הערת סוגריים (אני מתקתקת רק ביד שמאל-יד ימין נקועה,אין לי כוח לפסיקים וכאלה,לא מתקנת שגיאות ואולי יהיו שני חלקים.. אז סליחה מראש)

הכל התחיל מלפני הרבה זמן,

לא זוכרת תאריכים..

אמא נכנסה לבית חולים עם רגל משותקת,כאבים בגב ואי יכולת ללכת :\

אני זוכרת שזה היה יום שלישי באותו יום היא הפסיקה לעשן..

הלכנו איתה למיון, אני ושירן טירטרו אותנ לצילומים וכאלה.. בערך בשעה 12 בלילה הרופא אמר שהוא לא בטוח בוודאות אם המקרה הוא מקרה נירולוגי או אורטופדי שתישאר לאישפוז.

עזבנו את הביתחולים היא נשארה לישון.

כל הזמן שהיינו שם לא הפסקתי להילחץ ולדאוג לבכות ולקפוא מקור.

א=נ=י ש=ו=נ=א=ת ב=ת=י=ח=ו=ל=י=ם !!!!!!!!!!!!

ההרגשה הייתה מגעילה.

מחשבות בלאגנים אני רק זוכרת שנורא פחדתי. פחד מוות ופחד ממוות.

באותו יום הטלפון הראשון היה לעדי לספר לה אף פעם לא שמעתי את עצמי ככה תוקפת מישהו בצרחות ובבכי.. פעם ראשונה שזה קורה ולצערי הייתצה גם פעם שניה בהבדל של שבוע-זה בהמשך.

היא רצתה לבוא אליי הבייתה להיות  איתי פעם ראשונה שגשתי אותה וממש בצרחות אמרתי לה שאני לא רוצה כלום. וניתקתי.

יום אחרי- יום רביעי הלכתי מסטולה לגן לא ישנתי הרבה בלילה ולא הייתי במיטבי בכלל.

כשהגעתי לגן בבוקר הדבר הראשון שאמרתי לסימה הוא שאני צריכה להיות עם פלאפון עליי כי אמא שלי בביתחולים.

הם דאגו לי תמכו ועודדו אפילו סאם ועמית שמו לב שאני עצובה ועייפה ושאלו מה קרה לי.

בערך בשעה רבע לעשר קיבלתי טלפון משירן אחותי אל תיבהלי- (בכלל לא נבהלתי -כוס אחטקקקקקקקקקק הורדת לי תלב)

אמא עוברת ניתוח בגב יש לה פריצת דיסק התחלתי לבכות ולצרוח נכנסתי לאמבטיה לעשות את זה צעקתי לה את שקרנית תגידי לי מה יש לה מה מה יש לההה??? והיא גם התחילה לבכות סבטה הרגיעה אתי וכולי דמעות.

לא יכולתי יותר.

 כל הצוות גיבה אותי חיזק ותמך.. אפילו יוסי המנהל. כולם שמו לב שאני לא אותו דבר, לא מחייכת לא כלום.

השתחררתי מוקדם מהגן ורצתי לבית חולים..

אין לי כוח להרחיב בפרטים.

את הניתוח עשו בלילה שבין רביעי לחמישי.. אני ושירן נשארנו ערים כל נלילה בחדר המתנה קראתי תהילים התחננתי וביקשתי שתצא בריאה ושלמה כל המחלקה עמדה על הרגליים הטרדנו אותם בטלפון וגם כל שניה יצא מישהו להגיד מה המצב.

כשהרופא יצא כל פעם.. הייתי מקבלת אותו בבהלה וצרחה כי זה חדר סגור ורק עם חלון צפוף ויש בו רק שני חורים שאפשר לשמוע מה הוא אומר אז כל פעם נבהלתי מחד.ץ. כשהוא יצא בשעה אחד וחצי בפעם הראשונה הוא אמר שהכל בסדר הניתוח עבר בשלום רק תופרים אותה וזהו..

אחרכך הוא נכנס עוד מיליון פעם ואז באחד הפעמים הוא אמר שאפשר להיכנס ואני נכנסתי ראשונה נישקתי אותה וליטפתי אותה שמחתי לראות אותנ והיא אותי..

אמרתי לה שהכל בסדר ברוך השם והיא מאוד שמחה אבל היא הייתה נפחה כואבת :((

כאב לי עליה.

אין לי כוח להמנשיך כבר..

אבל אני יכולה ברשימת מכולת להגיד:

1.הזמן זחל לאט

2.היינו בחדר רק של חולונים עם אמא שלח רומי וכאלה שרצינו להשכיר מהם פעם דירה

3.הצוות הרפואי חמוד ביותר

4.אבי היה חמוד

5.הצוות של הגן לא עזב לרגע

6.וגם המשפחה

7.עליזה והרוסיה חברות של אמא לחדר.

8.הערבי שהתחיל איתי

9.פקידת קבלה

10.ראיתי את הודיה

11.היינו בילדות וראינו פגים :)

ועוד..

במחלקה מעל שכב אח של אמא שלי הוא עבר אירוע מוחי מלפני 12 שנה בערך..

הוא התעוור,השתתק הפסיק לדבר ולשתף עולה רק במקצת. לזהות אנשים ועוד דברים..

הוא מנכנס שבועיים לפני אמא שלי לבית חולים בזכות אמא שלי בביתחולים באו הרבה אנשים לבקר אותו..

כולם "נפרדו ממנו" ויום רביעי הוא נפטר :(

קיבלתי את הבשורה בגן..

טעותתתתתתתתתתת

אבי _(אבא שלי ) בישר לי..

בהלתי כ"כ תוך רבע שעה הייתי בבית כולי מתנשפת ומתנשמת בוכה ומבולבלת.. מבוהלת ולא יודעת כבר מה..

מכה אחרי מכה אחרי מכה..

עד פעם התקשרתי לעדי בכיתי לה.. אמרתי לה שא י לא יחזיר את עמית מהגן..

כולי מתתי באותו רגע

איזה יום זה היה :(

בהלוויה לא הייתי :\ אני לא הולכת לביץת קברות

יושבים שבעה בבית שלו כמה רחובות מאיתנו..

יש בלאגן גדולך שם והשבעה תיגמר מחר אני בטוחה שיהיה פיצוץ גדול בין האחים של אמא שלי לאישתו הזבל כי היא רוצה שידוך..

זה סיפור מאוד  מסובך להבנה הם לא חיו ביחד אבל היו נשואים כל המצב שלו האירוע המוחי וזה שהוא היה בכלא נגרם בגללה..

אנחנו מלאים כעסים עליה עוד מלפני 20 שנה עוד משסבתא שלי הייתה חיה ועכשיו עוד לא נגמרה השבעה הויא כבר רוצה שידוך..

חתיכת חרא נבלה חולרה בהמה זבל זבל קקאית :S גררררררררררררררררררררררר

לעצמי:

1.ברכות

2.סימה ומירב

3.שבת שלום

4.אודליה ושושנה

5.צניעות וקידוד

6.מחנות

7.דנדון :]

אין לי כוח לכתוב זה בקיצור.. ממש בפרטים קטנים

ביום שישי שטפנו לזבל הזאת את כל הבית יצא המון זועמה שפכנו איזה 800 דליי מים ולא נגמר הליכלוך אני ושרית שטפנו וכל הזמן צעקו שלא תחליקו שלא תחליקו כי שטפנו יחפות השטיפפה נגמרה בשעה טובה ומוצלחת..

הלכתי הבייתה שם כן החלקתי.. רק נמהעין של אנשיחם מעדתי על המשקוף של הדלת תוך שניה נתנפחה לי היד-יד ימין[

ישר רצתי לאמא לשבעה בוכה ומתה מכאבים .. אבל לקח אותי למרם שם ישבנו ארבע בשעות הז לא שבר אבל נקע רציני אני לא מתפקדת..

(יום ראשון עדי וניסים-הראל באו לנחם אבלים  ויצא לי דיבור איתו ממש רציני על צבא,דת תכניות לעתיד.. משפחה הוא ממש חמודד :] )

הכל בא במכות צרות בצרורות..

נמאס לי

רגע שקט אין לי בחודש הזה

כל פעם זה נוחת עליי מכיוון אחר.

אני לא יכולה לשאת את זה יותר..

ולהגיד בכנות אני כבר לא יודעת למה לצפות למכה הבאה, אולי אני ימות הפעם לשם שינוי??

כבר נמאס לי

יחי הפסימיות

פסימיות זה פה

הלוואי ויהיה שקט.

ימים טובים יותר

:\\\

היום זה הסעודה סורי על החוסר הבנה שהיד שלי תחלים אני יערוך מחדש ושיהיה זמן אני יעדכן שוב.

אוףףףףףףףףףףףףףףףףף

 :(