אני חושבת שלחשוב

גורם לנו לחשוב

יותר ממה שאנו חושבים

שזה גורם לנו לחשוב.

ותמיד יש לי מחשבות,

ותמיד הן מתרוצצות,

ללא הפסקה,

ללא מנוחה,

ללא פיתרונות

האם אדם יכול לחיות ללא מחשבות?

אם לא היו מחשבות הכל היה מתקבל? הכל היה טוב?

הכל היה בא על מוקומו בשלום?

לפחות עכשיו החשיבה היא חיובית,

אז באים רגעים של שקט, כאלה שבאים בגלים גלים.

הזמן הוא זמן קצת יותר רגוע אבל עם המון עשיה, מהול בקצת כאב.. כי עדיין זה לא נגמר בשבועיים, נכון?

החשיבה השתפרה כי זו הייתה פריקה של רגע, כי יש מאוחרי אנשים תומכים,אוהבים,מעודדים ובעיקר מאמינים.

זה מחזק,זה מעלה חיוך אבל לא הכל אמיתי,כי כן יש רגעי משבר.

אבל "הכל זה לטובה.." אני מקווה

אז האופטימיות חזרה,איתה ביחדיו בעסקת חבילה, גם השלווה,הכוח האומץ, התעוזה,העצוצמה ובייחוד האמונה..

אז כן יהיה טוב,

אני כן יצליח-אולי, ללמוד לתיאוריה+נהיגה..

אמא תתאושש ותחלים

יעזור לי הניתוח ב"ה

אני יתחיל ללמוד ולממש את עצמי ב"נ

אבל הכי נכון להרגע:

להתחיל לחיות :)))

"כי דברים טובים קורים לאנשים אופטימיים" :)

חייה את ההווה ומחייכת אל העתיד :)

[אני באמת מקווה שאני יעמוד במילים שלי וינסה לקיים או לפחות לפעול לפי זה, למרות שלא הכל תלוי בי, נכון??]

       תודה למועדדים..

               אוהבת המונים