מגירה.

[חלק 1/2]

זה לא שהיא לא רוצה. נהפוך הוא, למעשה, היא מאוד רצתה. היא רצתה, בכל הרגעים הנכונים, ולפעמים, אולי גם בזמנים שלא היו תמיד מתאימים. היא הייתה עושה זאת, לו רק יכלה. אבל, היא לא יכולה, וזה הסיפור שלה.

הייתה לה בעיה רפואית נדירה, שממנה סבלה, ממש מלידה. הרופא שיילד את אמה, הבחין כי הילדה יבבה, התייפחה וצרחה, אך, היא לא בכתה. על פניה הזעירות לא הופיעו דמעות, רק דם מהרחם שממנו יצאה.

לילדה לא היו דמעות. כתחליף לצורך בטיהור הטבעי של דמעות, הרופאים סיפקו פתרון יעיל ומיוחד, בבקבוקוני טיפות לעיניים. אמה הבחינה כי, כאשר טפטפו אותן לראשונה אל תוך עיניה של הילדה, זה בעצם נראה, ממש כאילו היא סוף כל סוף בכתה.

היא גדלה בבית שגרתי, למשפחה רגילה, עם הורים שאהבו אותה, ללא אחים נוספים. אך היא גידלה חיות מחמד שונות, אשר למרביתם, היא הייתה מעט אלרגית. אמה נהגה לצפות בה, מתעטשת, מושכת באפה במהלך אלרגיות אביב רבות וחולפות, ולמרות שאפה היה אדמדם ופניה נראו אומללות למדי, מעיניה מעולם לא זלגו דמעות.

היא המשיכה לגדול, כמו כולנו, והפכה לנערה מרדנית, כבר בגיל 15. צלחות שבורות, ריבים קולניים עם אמה, טריקת דלתות. היא נהגה להסתגר בחדרה, מסתירה את ראשה בכרית, אבל לא בוכה.

הנערה הבינה, כבר מזמן, שאדם שאינו מסוגל להזיל דמעות, אינו מראה חולשה לסובבים.

אבל, זה לא אמר שהיא לא רצתה לבכות.

באופן טבעי, האנומליה של הנערה הפכה אותה ללהיט משונה בקרב ילדים בני גילה.

הרי, כל אדם בוכה. כל אחד. מהבריון שלבוש עור ושלשלאות, ההוא שמעשן מאחורי גדר הקפיטריה, ועד אפילו מנהל בית הספר עצמו. כל אחד אמור לבכות. וככל הנראה, הנערה הייתה פטורה מכלל זה.

לפיכך, היא הייתה למקור לעג וקלס הציבור.

זה התחיל עם משחקי חובה, ועבר להימורים בין האנשים, ולבסוף, לנושא בדיחה מתמשכת אכזרי. כדי להקניטה, להציק לה, למשוך בשערה. לזרוק מגשי אוכל לעברה, לפרסם קריקטורות משפילות שלה על לוח המודעות. להתיידד איתה, לצאת איתה, להשלות אותה, כדי לתת לכל חלומותיה להתנפץ, רק מספר שבועות מתוקים לאחר מכן.

כולם רצו לראות אותה בוכה, בית ספר שלם של ילדים בסביבות גילה.

אבל, היא לא בכתה. היא לא יכלה. היא השתדלה להתעלם מההתגרויות, התחמקה ממגשי האוכל, מהחלב הנשפך. היא הייתה מורידה את הציורים המעליבים מלוח המודעות, זורקת אותם לפח המתאים. ובאשר לאנשים, ובכן, בסופו של דבר, היא הסתגלה לחיים בודדים, ולמדה לחיות ללא חברים.

עד שיום אחד, הוא הגיע, ומצא אותה, שורטת בציפורניה את אריחי שירותי הבנות, משמיעה קולות של חנק, ואפה מאדים לאיטו.

הוא נישבה בקסמיה, כבר מהרגע הראשון.