(רק כי זה היה בידידים+)

טוב אז ככה,

עבר לי ממנו. כל-כך עבר לי ממנו.

טוב אולי לא לגמרי, אבל הכנסתי את זה לעצמי לראש והחלטתי שמעכשיו אני פשוט מדחיקה את זה ואת כל מה שקשור לזה, וזה פשוט יעלם.

נכון?

וכמו תמיד, בסוף אהבה ראשונה באה אהבה שנייה.

היה לנו היום טיול משש וחצי בבוקר (!) עד שבע וחצי בערב... היה ממש כיף.

כל הטיול ררק צחקנו ונהננו, כמו שרק אנחנו יודעים לעשות, אפילו המורה רקדה איתנו טרנסים!

באמת שהיה נחמד...

אבל קרה משהו מיוחד, שששמתי לב אליו כל הטיול...

הסתכלתי עליו שונה, על החבר הכי טוב שלי. לא כמו שאני תמיד מסתכלת עליו.

לא אהבתי את הצורה הזאת.

תמיד כל החברות שלי אמרו שהוא חתיך ואף פעם לא חשבתי ככה, הוא פשוט כל כך מתוק ומצחיק ובאמת שאני אוהבת אותו כידיד, אבל היום זה היה שונה...

אני באמת לא יודעת למה, ואני ממש לא אוהבת את זה.

פשוט כל הטיול רציתי להיות לידו, שיישב לידי, שיצחק איתי, שיחבק אותי, שישים לב אליי והתרגשתי ממנו, וכאילו זה אף פעם לא קרה לי איתו.

ובדרך כלל אני הייתי זאת שתמיד הרגיעה את חברות שלה ואמרה שהוא 'לא מושלם' כמו שהן אומרות.

מוזר... ממש מוזר.

אבל אני לא הולכת עם זה, כניראה שגם את זה אני אדחיק.

בתקווה שאני אפגוש מישהו חדש. אני מקווה.

אויש, אני פשוט צריכה לחשוב על זה, על הכל.

מסובך לי בראש.