אויש פשוט נימאס לי.

אני רוצה אהבה, אהבה אמיתית וטהורה, עם אדם שאני באמת אוהבת ומבינה.

ללא שום שקרים.

מצד אחד, יש אותו שאני אוהבת נורא ואני לא מפסיקה לחשוב עליו. דיברנו כמה פעמים ופעם אחת הוא פשוט התעלם מימני. נעלבתי. כמובן שנעלבתי. איך אני לא אעלב?

התחלתי להתעלם מימנו, והוא נתן סימנים ברורים שהוא לא אוהב את זה.

הוא עבר לידי.

הוא הסתכל לי בעיניים.

הוא הסתכל עליי במשך כל ההפסקה.

כשהלכתי לקפיטריה אחרי כמה דקות הוא גם הלך לשם, אחרי.

הוא התקדם אל מולי בשביל לדבר עם חברים שלא ולא הסתכל עליי ואז כאילו בכוונה התנגש בכתף שלי ומלמל סליחה ושלום.

ואחר כך, הוא מייבש אותי בפייסבוק.

אני פשוט לא מבינה שום דבר!

ומצד שני, יש את החבר ההכי טוב שלו.

שבתחלה בכלל לא אהבתי, ואז התחלתי לאט-לאט לאהוב אותו.

ואני מרגישה שהוא גם די מחבב אותי, אחרי הכל הוא מראה לי סימנים. אפילו חברה שלי אמרה לי בצחוק שזה ניראה כאילו הוא מאוהב בי, אבל אני יודעת שכאב לה כשסיפרתי לה את זה.

ועכשיו, יש את החברה שלי, שאני נוהגת לספר לה הכל כי היא באמת מבינה אותי (אולי כי היא יותר גדולה מימני והיא עברה את זה גם) ואני לא יכולה להגיד לה את האמת, שאני אוהבת את שניהם, כי היא אוהבת את השני. ופעם אחת אמרתי לה את זה והיא ממש כעסה עליי, ואז אמרתי לה שזה בצחוק.

עם זה לא יילך עם הראשון אני אנסה את השני, אבל אני יודעת שאני אאבד אותה.

אני לא יודעת מה לעשות.

והינה שוב אני מתחילה לבכות כמו ילדה קטנה.

אני רוצה ללכת לישון לכמה ימים טובים ולהבין מה הולך איתי.

יש למישהו עצה באמת טובה?!