לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"You gave me roses and I left them there to die"

Avatarכינוי:  המסכה ירדה, ונשארה אני.

בת: 26

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2012

לב שבור.


עכשיו אני מבינה את הכל.

אני מבינה כמה ששיקרתי לעצמי.

אני מבינה שאני עדיין אוהבת אותו.

אני לא אוהבת את הילד הגדול, או את החתיך עם הקוביות, אני אוהבת אותו.

רק אותו.

אני מרגישה רע.

אני מרגישה עצובה.

אני מרגישה שאני עומדת למות ברב בכי.

אני מרגישה מטומטמת.

אני מרגישה שאין טעם לכלום.

אני מרגישה שיכלתי לעשות יותר.

אני מרגישה שיכלתי להיות ברת המזל הזו.

אני מרגישה פספוס.

אתה יכלת להיות איתי עכשיו, אתה יכלת לנשק אותי עכשיו, אתה יכלת להגיד לי 'אני אוהב אותך' עכשיו.

אתה יכלת לחבק אותי חזק ולא לשחרר עכשיו.

אתה לא תחזור אליי.

אני יודעת את זה.

אין גם למה לחזור.

כניראה שאם לא רצית אותי, אני לא משהו נכון?

אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך הכי בעולם.

כל השטויות האלו שכתבתי, כל ה'אני באובססיה', 'אני לא באמת אוהבת אותך', 'אני מנסה לשכוח אותך'.

הכל היה בולשיט אחד גדול.

אני לעולם לא אוכל לשכוח אותך, אני לעולם לא אוכל להפסיק לאהוב אותך, אני לעולם לא אוכל להפסיק לחשוב עלייך.

אני יודעת את זה... אני לא רוצה בנים אחרים, שום בן אני לא רוצה.

אני רוצה אותך.

אתה היית האהבה הראשונה שלי...

איך יכלת לעשות את זה... ככה לשבור לי את הלב...

בכזו אכזריות...

24385724_large

נכתב על ידי המסכה ירדה, ונשארה אני. , 29/1/2012 20:02  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

3,575
הבלוג משוייך לקטגוריות: האופטימיים , המשועממים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמסכה ירדה, ונשארה אני. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המסכה ירדה, ונשארה אני. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)