אגו אוכל ובושה מקיאה

מאז התקרית נדמה שחרדת הנטישה של הרבה התעוררה, פתאום ההרגשה של כמה הכל ערירי התעצמה ורבים עזבו לפני שיעזבו אותם.

זה לא נגע בי אולי מתחושת האדישות שאוחזת בי בכל רגע בחיים בכל תחום, הניתוק מכל דבר.

אני שוכבת בזוהמה של עצמי ומתמסרת להרגשה שאני עומדת למות כל יום עכשיו..

קצת התייצבתי אחרי השבוע האחרון אבל אתמול כשהתנפץ הלק על הרצפה ממש לידי לא שמתי לב. וכשאמרו לי על זה ברחתי מהחדר.

קצת סטיתי מהנושא..

אני מנותקת.

אולי מה שגורם לתחושת העריריות לחלוף לידי. במקרה הזה זה בא לטובתי.

מה שאני מנסה לומר כנראה זה.. שאני פה.

ומגיעה לכולם התנצלות ענקית על כל המכתבים שנשלחו אלי ונשארו בלי תגובה. האמת היא שראיתי אותם רק לפני כמה ימים, לא בדקתי לפני כן כי יש שם מכתבים שמעלים דברים כואבים

אז סליחה

אל תעזבו בגלל זה, אני מעריכה כל אחד שנכנס לכאן גם בטעות.

שיהיה חג שמח, מלא בחירות, חופש, ראש נקי והתחלות חדשות.

אוהבת