הומו.....ודתי

קראתי את הפרשה היום. ומשום מה היא פיתחה בי אמתפיה. היא לא שונה מהמציאות היומיומית שאנו חיים בה.
כולנו רוצים לעבוד את בוראנו בצורה הטובה והיעילה ביותר. אין מי שלא קם בבוקר ואמר לעצמו "כמה כפוי טובה אני, כמה אלוהים נותן.. ולעומתו, כמה אני מודה לו"
כל אחד מתפלל במילים שלו בבקשה שנגיע לרמה מינימאלית של הודיה לעומת כל מה שאנחנו מקבלים
יש שני דרכים לעשות זאת:
או שאנחנו (בעזרת אלוהים כמובן) נתחזק.. ונודה קצת יותר טוב מהמצב הנוכחי
או שפשוט אלוהים יחסיר לנו ובכך תשתווה ההודיה שלנו למצוי.
בר דעת יבחר באופציה הראשונה.

כן, אנחנו גם מבינים שאנחנו בני אדם. והיכולת שלנו לעומת היכולת האלוהית אפסית ובזויה.
הבקשות שאנחנו מבקשים הן רבות מכל הנשימות שנשמנו אי-פעם.
אנו זקוקים לאלוהים וברצונו נחייה וברצונו נמות.

ובכל זאת יש מעין פגם בעבודה שלנו. יש תמיד פגמים- אבל יש פגמים שנובעים מחוסר היכולת כאמור, אך אחרים הן מעין פרצות שאנו יוצרים בכוח- אפילו בעזות.
פירצה כזו לדוגמא מופיעה בפרשה. בלעם משותקק כ"כ לקלל את ישראל. מרגישים זאת, מבינים זאת- וכל זאת על אף כל התתחבאויות וההתחסדויות שהוא נאמן לה'.. ולא ימיר את פיו.
אז הוא מעכב ללינה את אנשי בלק... אלוהים עונה לו לא!
אח"כ.. מנדנד לאלוהים ועוד ועוד... בתקווה שאולי דעתו תשתנה.

כולנו עובדי האלוהים. יודעים את הכללים ובכל זאת לפעמים "מנדנדים"- בתקווה שמשהו יקרה, משהו ישתנה.
"לא תשכב משכבי אישה". לא זה לא! ובכל זאת כמה פירושים וכמה דרכים וכמה "נדנודים".
כולנו רוצים להתחזק ולהגיע לרמה רוחנית מובטחת. אבל אף אחד לא בוחל במחשבות, בשיחות ואף במעשים על סקס, פנטזיות כאלו ואחרות. ואז מגיעות שעות מסוימות וכלנו חוזרים לארשת החסידית והצנועה שכל המלאכים מתאספים מסביב ומפזרים מעלינו נצנצים.

זה קיים לאורך כל ההיסטוריה החל ממשה... דויד... שלמה....
לא חסרים דוגמאות.

"כן כן... אנחנו עושים ככה... וככה.. וככה... אבל את זה! תבין.. יש לי קצת בעיות עם זה"

האמת שאני דווקא לא בא לקטרג. אלא דווקא לסנגר. אני בספק אם אדם נטול דחפים, תשוקות ואהבות הוא בכלל אדם.
בכל אדם יש מכשול או פגם כלשהו שמתנגש עם דרך כזו או אחרת- במקרה זו, התורה וציוויה.
ובכך מתחזק מלותיו של קוהלת: "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (אני מתרגש לגלות ממש עכשיו שהוא הדגיש את המילה "אדם").
התורה מחנכת לחופש וקובעת שהאדם החופשי הוא האדם השולט במעשיו ובדחפיו ולא הם השולטים בו.
אך גם במחשבות, תשוקות ואף במעשים- יש רבדים. בחירת הרובד זה כבר עניין של מצפון, דרגת רוחניות וכו'
ונזכור שאת הכל יביא האלוהים במשפט.

משפט! זהו נושא שכבר התחבטתי בו רבות ולא מצאתי תשובה סופית. אם אלוהים נתן טיפשות לאדם. האם אלוהים ישפוט את החכם והטיפש באותו דין וקטגוריה על אותו החטא? אם ינהג בחסד כלפי הטיפש... הרי החכם יכול לבוא בטענה שאלוהים הוא זה שהביא לו את החוכמה וזה שהוא חכם והבחור השני טיפש זה לא שינה את תוצאות המעשה.
מדדי השפיטה של אלוהים לא נהירים לנו. ואני לא בטוח שזה נכון בכלל לנסות ולהבין אותם.
אבל אני יודע  שהכל מידי שמיים כולל "הפגמים" שהם בעצמם מהווים מכשול לעבודה זכה (ורובוטית) של אלוהים עצמו.
הם מופיעים בכל אדם! ללא קשר למי הוא.. מה הוא... למה.. ואיך.
הם לא מהווים בהכרח פתח לסלחנות ולאמפתיה.. אבל הם מהווים אתגר.. כל אחד עם "החבילה" שלו... אולי הם אפילו מהויים מקפצה.. אפילו יתרון.

בתקווה שאלוהים יודיענו ויישר אורחותינו.