זו אולי פעם ראשונה שאני כותב משהו ומוחק.. ושוב כותב ושוב מוחק.
המילים לא יוצאות לי מהפה. אני רוצה לבטא משהו אבל אני לא יכול.
אני ארשום את זה בפשטות הכי פשוטה- בסופו של דבר, זה די פשוט להסביר
הסיבוך החל כשאני מנסה להתאים לכל עובדה נסיבות וסיבות - בעיקר סטיגמאטיות ורוויות תיאוריות אישיות.
יש בהן מן האמת, הבעיה היא שמאוד קשה לבודד גורם מסוים ולנקוף בו כאחראי או אולי רק אפילו זרז. אני כן מאמין שישנם גורמים אוביקטיביים מוחשיים שבנוכחותם או בהעדרם תכונת אופי מסוימת או מחשבה מסוימת או תפיסת עולם מסוימת מושפעות אם לא - מתגבשות כליל.
אבל יהיו מוחשיות כמה שיהיו - לעזאזל זה עדיין מסובך נורא.
שתי תופעות שניפגשתי איתם לאחרונה. הן מזעזעות בפני עצמן ומן הסתם זו איננה פגישתנו הראשונה, אבל כשמאחורי כל תופעה מסתתר ד"ר (שונה בין התופעות) אתה נכנס קצת לפרופרציות. מעולם ידעתי שקיים שכל ורגש - ואלוהים יודע מה היחסי הגומלין ביניהן: האם הן קשורים אחד לשני? באיזה קשר? קשר של תלות? מעלם ידעתי ששכל זה לא איזה מקשה אחת.. זה אוסף של רבדים.. אבל זה עדיין כ"כ קשה לעיכול!
הד"ר הראשון החתיך השרירי והמקסים: מזלזל בכולם, כ"כ קולני, אין ספק שמרגישים בנוכחות שלו- והוא דואג להפגין אותה. ואיכשהו, כל שיחה שתדבר איתו הוא ישר יגיע לקטע...זה לא יאומן.. אבל הוא מתפלש בקטע כאילו זה סם חיים.
מלבד הסיבוכת של הניסיון לפרש ולתלות בגורמים כאלו ואחרים, זה חוסר אונים מוחלט שמי שאתה מחבב ורוצה בחברתו מתנהג בדרך שאתה סולד ממנה עד קיא. אין לי ספק שמאחורי הכל, ומאחורי מסת השרירים המושלמים האלו, מסתתר ילד מתוק וחמוד שזקוק לתשומת לב, שזקוק לטיפוח, שזקוק להקשבה - ולצרכים האלו גם הוא מודע ובאסטרגיות של משיכת הזרקורים אליו, הוא משתדל למלא את החסך.
כדאי למשוך תשומת לב אתה צריך להיות שונה, ובשוני המדובר האס החזק ביותר זה כמובן הקטע.
הד"ר השני החייכן היפה ונעים ההליכות: עם כל הזויות ראייה השונה שמקצועו והתמחותו דורשים ממנו, ההבטה שלו מאוד מצומצמת כמו גם ההקשבה. הבטה ריאקטיבית, לוגית ויבשה גורמת לו לרוץ למסקנות, לדלג כמה שלבים בתודעה מבלי בכלל להקשיב. האמת שלרגע קטן בהתכתבות שלנו במייל היה נדמה לי שאפשר לזהות זאת רק בהצצה על ויזואליות הכתיבה שלו: שורות קצרות, כמעט ללא פיסוק, ללא שום רמז האם דברים נאמרים ברצינות/בהיתול - כמעט הודעת פטירה, נטול חיות.
האמת שהיה עוד מקרה מסוים: איכשהו הוא התחיל לדבר עם כמה נכים בנוכחותי והשיחה (בעיקר בניצוחו) החלה מדבר על כל מני רשלנויות של החוק ומסדות שירות ואנשים שונים שחונים בחניית נכים וכו' וכו'. לי זה התחיל להימאס עוד בשניות הראשונות- למה?
הוא היה נדמה לי כמו מהפולטיקאים מהעצבנים האלו שיורדים לרדת לעם אחרי משבר ושבר, מטיפים מילים בעלמא והכל כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלהם. הד"ר שלי נקי עם טוהר מידות ואין לו שום אינטרס אישי לקדם ובכל זאת בכביכול פיתוח האמפתיה היה נדמה לי, יותר מעין שיווק עצמי.
האירוני שההקשבה, האמצעי הכמעט בלעדי לאמתפיה לא בא לידי ביטוי במלואה.
מהצד אני נשמע ביקורתי. יכול להיות, אני מודה! אבל לאנשים שאכפת לי מהם ואני אוהב אותם בכל ליבי מצטיירת לי תדמית של שלמות
הם העצים שאני נתלה עליהם .. אלו האנשים שאני מעריץ ומתמסר אליהם.. אלו האנשים שבלב שלי יש מקום מאוד מסויים ואינטימי עבורם.
יכול להיות שאי אפשר להבין ממה כ"כ אני משתגע ומתעצבן... ואילו כבר פקטורים ניסיתי לנתח תופעות די שכיחות שסיבכו לי את השכל.
אז ככה: ש-מ-ל-א-נ-י-ו-ת!
זה נשמע כ"כ סטיגמטי וזה נשמע על משקל גזעני או אנטישמי אבל אני לא. ולאחר השוואה רבת שנים של הדפוסים האלו - אין לי ספק שיש קשר בין הדיעה הפוליטית לנגיעות רגשיות ומנטליות - מבלי שאני יודע לומר מי הביצה ומי התרנגלות.
שמאלנים הם אינטלגנטים ובכל זאת אני מגלה שזה רק ברובד מסוים. זו מעין אטימות, הסרת כל ערך מוסף מסיטואציה או מאויבקט- מעין חשיבה אנליטית מפולפלת וכמה שהיא מפולפלת ומאלפת היא לוקה בחסר.
ימנים נוטים לשקלל את הערך המוסף, ההומאני, הערכי - הבעיה היא שבמהרה שוכחים את הרציונאליות, אולי אפילו את העיקר - וגם זו מעין אטימות.
הבעיה היא שזה אולי לא שמלאניות אולי זו ח-י-ל-ו-נ-י-ו-ת! שבאיזשהו מקום נהפכה כמעט לשם נרדף.
הדתיים הם הימנים ממקודם והחילונים הם השמאלנים ממקודם.
אך שוב ישנה בעיה. להסתכל על חילוניות זו באמת סטיגמה רצינית ומוטעת. זו אוכלוסיה גדולה ומגוונת מאוד ואין בה מאפיינים אזוטריים כמו שאולי היה מוצדק יותר לגלות אצל הציבור הדתי.
הפיתרון זה השמלאנים-החילוניים וכמובן.. אני שוב חוזר אליהם... כמה פעמים הזכרתי אותם: הם מר"צ וחבריהם.
הללו הם - הם הסטיית תקן והם אלו שבכל דרך שאני אבחר הם יעמדו לי לרועץ.
אני יודע שבאזשיהו מקום אני בעצמי יכול לצאת ככסיל. זה מעין תחביר קשה לתירגום במילים אבל ההיגיון בתת מודע שלא נשמע יכול לעשות את הקשר בין מה שתואר ל
***אנשים שהולכים להפגין שיפתחו כביש בשבת אחרי שהיה סגור 40 שנה
***הומואים שלא מבינים את ערך המשפחה ומוסד הנישואים (הסטרייטי) ושהתנהגותם/פעוליתהם הן השלכות ארסיות
***אנשים שלא אכפת לי מהארץ, מערך ירושלים, מערך העם היהודי- אנשים שיצאו נגד העם, ההיסטוריה שלהם וכו'
***הומואים פומביים עיוורים לכל מוסר או ביקורת .. כאלו שמפגינים כביכול על דברים צודקים ומחזיקים בידיהם שלט לא רלווונטי של "זה טעים לאכול בתחת"
***הומואים שלא מכבדים את עניין הארון של הומואים אחרים, מדברים עליהם במצח נחושה ואף מוציאים אותם בכוח
***אנשים שנלחמים כביכול בשם צדק או ערך חברתי לא בגלל המהות או הערך עצמו אלא רק כדי לפצוח במלחמות והתנצחויות - התחסדות אגב זו מילת מפתח
***אנשים שתנהל איתם שיחה והם לא יבינו את הקונספט הכללי, הם יתעלקו על איזה מילה שאמרת או על דימוי מאוד כללי שניסת להעביר
***אנשים שהתנהגותם אינה קוהרנטית
***רובם יודעים להיות ציניים אבל אבוי אם תאמר מילה עליהם או תנסה לצחוק איתם עליהם - הם יתכנסו לך בקונכיה ויעלבו מכל שטות
***אמות הצד שלהם לוקות בחסר: הם יזדהו עם מה שנמע להם הכי מסכנות מבלי להיות אויבקטיבי לשפוט נכון
ובכל זאת נמנים בהם איטלגנטים מאוד, אנשי שם
ובכל זאת נמנים בהם אנשים רגישים מאוד, אנשים עם טוהר מידות ולב טוב
סיכום: זה היה זיון שכל רצחני מתוך ניסיון שהעלה חרס לעלות את הגיגי
לא הצליח לי.. והוא לא שיקף נאמנה את מה שאני באמת חושב
במקומות מסוימים הוא יצא קיצוני/כוללני מדי וברוב המקרים הוא לא פירט מספיק
כמה שהכל נשמע כאן שטוח עד כדי פרימטיביות הסתתר כאן מניע עמוק וזה לבוא ולנסות להראות ששכל הוא המון רבדים שונים - שלי באופן אישי קשה להגדיר.
להראות שלרגש עצמו יש רבדים שונים ואפילו סותרים אחד את השני.
להראות שאין שום אוביקטיביות שיכולה לומר מה נכון
להראות את מיוחדות האדם באינדיוודואליות שלו
להראות שיש בורא לעולם שהטביע חותמו לא רק בחומר - אלא גם ברוח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
