רציתי למזוג לעצמי מים הוצאתי כוס זכוכית מארון אחד... שמתי את הכוס במתקן התמי 4 ולחצתי על הכפתור ובנתיים הלכתי לארון האחר והוצאתי כוס חד פעמית כדי למזוג לעצמי מים... ואז ראיתי שכבר הוצאתי ואף מילאתי כוס... ניגשתי לכוס וראיתי שלחצי על כפתור המים החמים. משהו קורה לי. נעשתי שכחן.. מפוזר.. המקרים האלו חוזרים על עצמם. אני נעשה זומבי והזוי.
האמת שעם המחשבות הפסימיות שלי הלכתי כבר רחוק - כל שנותר לי לקוות שהכל בסדר.
בחול המועד הלכתי עם ויקטור לתערוכת הפרח. שאלתי את עצמי מה מטרה של תערוכה כזאת: שמירה על הטבע? - ממש לא, אחרת לא הייתם הורסים וקוטפים כ"כ הרבה.
להראות לנו את יופי הבריאה? את היצירתיות שלכם? - מוזר
אני צריך ללמוד שלא בהכל בהכרח מסתתר עומק
ועדיין זה היה יפייפה ומעורר הערצה..זה יכל להיות יפיפה ומעורר הערצה קצת יותר אם חלק נכבד מהאנשים פשוט לא היו נוכחים שם.
כשאתה עומד מול טבע..גם אם הוא נקטף בשבילך - אתה צריך להיות איתו לבד.
מקרה אחד העלה לי את הסעיף וזה היה כשויקטור ניסה להתקרב ולהריח פרח ואחד המאבטחים נבח לעברו.
זרק לו משפטים כמו מה אתה עושה..כשתסתיים התערוכה אביא לך כמה פרחים שתרצה להריח וכו'
מה שהעלה לי יותר את הסעיף זה התגובה שלי.. כל פעם בסיטואציות דומות אני פשוט שותק ונותן לטמפרטורות לעלות לי.. עדיף שתגובה ממני לא תיצא במלואה ועדיפה התאפקות. אבל לפחות תגובה קטנה... משהו
למה אני מקבל פיק ברכיים במצבים כאלו? למה לא יכולתי לנבוח לעבור בחזרה: "שמע בחור... זה שרמת הטמטום שלך יותר נמוכה מגרגר המלח הנמוך ביותר ביום המלח - זה לא בעיה של אף אחד"
אנשים השתגעו
ואני מגלה שלאט לאט אני מתחיל לשנוא יותר ויותר... הברבריות, האוגואסטיות, הוולגריות.. אתה פוגש אותה כל יום ברחוב.. באוטובוס.. בלימודים
זקנה בלה עלתה עם עגלת קניות ריקה.. והתישבה ממול לדלת האחורית. האוטובוס התקרב לתחנה הסופית ואחת החלה להתקדם למדרגות של הדלת ונעמדה על אחת מהן.. האוטובוס נע בעיקול והעגלה התגלגלה לעבר הבחורה.. הזקנה התנצלה.. והבחורה החלה פותחת את הפה "זה לא אחראי מצידך... ואת צריכה לתפוס את העגלה שלך... וזה לא מצחיק"
יאללה יאללה תנוחי י'פוסטמה... ואו ברגע שאנשים מקבלים טריגר לפתוח את הפה .. הם פשוט מנצלים את ההזדמנות עד תומה.
פתאום כולם נהיו מבקרים... זה לא נעים שעגלה ריקה נעה לקראתך אבל יש גבול...
שחזרנו מתערוכת הפרח.. בחורה קמה לזקן שישב... ופתאום בחור צעיר התיישב. ואז היא ביקשה ממנו לקום כי היא פינתה לאדם הזקן.. אז האדיוט הזה החל לפתוח את הפה שלו "מה זה ששומרים מקומות באוטובוס..וכו'" והיא מכנה אותו חצוף.. וכו'
פשוט לתפוס את הבחור הזה להחטיף לו שתי סטירות
וזה ככה כל יום .. בהמון וורציות מגוונות.
ישנה תווית צבאית שאומרת שמי שסוגר את הכפתור בצווארון בעל נטיות אובדניות. אני חושב שהסכנה קיימת יותר אצל אנשים שהולכים דוקא עם צווארון פתוח. כמוני.. אני כ"כ אוהב חזה חשוף.. להרגיש שחרור.. בריחה.. חופש.. התעלמות.. "לחיות" (?!)
האם קרה לכם שהנחתם את הכף יד על השולחן... מרימים אותה ורואים שדבוק לה נצנץ קטן ובודד בצבע סגול... אתם שואלים את עצמכם איך הוא הגיע לשם? מאין זה נשר?! אולי זה התגלגל .. ונדבק.. ושוב נדבק.. וזה בכלל עבר ק"מ שלמים
פתאום אתה מוצא כ"כ הרבה דמיון לנצנץ המסכן הזה
המסע הזה...
הקטנות הזאת...
התקווה שבתכשיט או במה שזה לא יהיה ניכר שחסר אותו הנצנץ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
