אוקי.. אז נניח וזה נרכש ובסוף קיבלנו את התוצאה: הנסיבות,התכונות שלך, האופי שלך, התגובות שלך - הם שגרמו לתוצאה. אם היינו יוצקים את אותם התנאים הסביבתיים לחיו של מישהו אחר/ מעבירים אותו במסלול זהה, לא בהכרח היינו מקבלים את אותה התוצאה. אם כך, התוצאה היא ביטוי שלך. יתרה מזאת - היא אתה.
פחות או יותר זה מה שיאיר ניסה להבהיר לי. זה די זיעזע אותי. הראייה הזאת לא מתייחסת לתוצאה, לא מתייחסת לתהליך, לא מתייחסת לתשומות - היא מתייחסת ישירות למאפייני המשאב. משהו בזה כ"כ חדשני ומרומם. היא מתייחסת לפקטור שכלל לא לקחתי ולא רציתי לקחת בחשבון. משאב ((אני)) שדימיתי אותו לכל יכול, שאפשר לאלף, לסרס , ליישר אותו ע"פ סטנדרטים של ...רק אלוהים יודע, ע"פ תוצאות נוקשות ומכוונות, משאב שכפיתי עליו להיות משאב אחר (כמו שאילצתי אותו לירוק דם בטכניון) מבלי להתחשב במאפיינים האונתולוגיים שלו, מכונה לx שכעסתי עליה למה היא לא מייצרת y.. כעסתי - שנאתי. סוג של בלעם המכה את אתנו. הגנריות שיחסתי אליו רק תרמה להשוואות שלי.. ולתסכול המחזורי.
יש משהו בראייה הזאת שקוראת לי להפסיק להיות דו-קוטבי: אני כישות - מול אני כ"הגשמה" - שניהם אני. אני לא שניים - אני אחד.
זה דורש עוד מחשבה, מה זה אומר בפועל, האם זה נכון, היכן הגבול עובר, איך מיישמים... אבל אין ספק שהגעתי סופ-סוף לרגע שחיכיתי לו- שמישהו יצליח לאתגר אותי ולקרוא טיגר, לערער אותי ולקרוא לי לעשות חישוב מחדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
