הומו.....ודתי

יש לי הרבה דברים לומר כך ביום יום... ופתאום כשיש לי זמן לרשום את הכל, אני מבטל בהינף יד ואומר.. זה לא חשוב... ואין לי חשק.

לפעמים התיעוד היה חלק ממשימה שתושלם ביום מן הימים כשאכתוב ספר, לפעמים זו הייתה סתם פריקה

היום זה כבר סוג של מחויבות או אולי דווקא תרופה: לאמן את הכתיבה.. לא להתנוון

הדבר האחרון שקרה לי זו הבחינה ביום שישי. אני חושב שיכולתי ל"קחת אותה בהליכה" ובכל זאת משהו קרה לי ועשיתי טעויות על ימין ועל שמאל - רובן ממש שטויות וחסרות הגיון.. זה פשוט לא הוגן! אני חושד שיש לי חרדת בחינות - צריך לטפל בזה.

אחד הדברים שנמאסו עלי בלימודים אלו הם האנשים.. אני בוהה בהם. כמה שחצנים אפשר להיות? כ"כ בטוחים בעצמם .. פולטים "עובדות" ו"ידיעות"... מי את? חתיכת אדיוטית שחצנית...תקשיבי על דברים שאת יודעת נשמח אם תשתפי. על דברים שאת לא יודעת.. מה את מתווכחת כמו מפגרת? מה זה הפרצופי זלזול האלו? מה זה החיוך האדיוטי הזה כל הזמן... כולך עדינה ומקסימה אה? - טיפשה!

מה זה כל הבכייה הזאת על 95 במקום 100? בחיי!!! אח שלי תמיד אומר שהתחנפתי למורים.. מעולם לא ירדתי לרמת ליקוק כזאת. ברוב המקצועות לא היו לי מחברות וברוב הנושאים באמת שלא נזקקתי למורים כדי ללמוד אותם.. האינטרנט והחברים הגדולים היו הכלי טוב ביותר.

כן ידעתי להיות בסוף הכיתה ולשתוק ולתת להם הרגשה שהם עושים את עבודתם ולהביא להם את הציון המבוקש בבחינות - אבל זו לא הייתה התחנפות מעולם! הכל היו הישגים טהורים שלי! (בעזרת בורא עולם כמובן)

אני שוקל "לקפוץ" או לעכב או משהו כדי ליצור פער ביני לבינם. בתקווה שאחרים טובים יותר.

אני חושב על זה ובהרבה מקומות לא הסתדרתי עם הקבוצה שלי - אפילו לא עם בני גילי באופן כללי.. או שהם היו מעליי.. מתחתיי.. שכניי.. וכו'

גם לי לא חסר ואני לא מושלם ולפעמים על אף שאני מנוע מכוונות טובות יוצאות תוצאות לא טובות

יש לנו קורס שאנחנו מחולקים לקבוצות וכל שבוע מישהו אחר מבין הקבוצה מציג מצגת.. אני ניסיתי להגדיל ראש והתחלתי קצת לחפור ולשחות (כמו שאני בדרך כלל עושה) - בכל מקרה לא אהבו את זה -גם לא המנחה.

החלטות מסוימות במצגת היו במילים ישירות וללא קישוטים - היו החלטות על דעת עצמי ששינו את הפרויקט עד כה

חוץ מזה יש סיכוי שבדברים מסוימים שהצגתי היה בהם לקרוא תיגר על הקבוצה ולומר להם כמה הם דפוקים

האמת שכלל לא שמתי לב למה שעשיתי.. נסיתי להיות בטופ וזה לא עבד.

בכל מקרה לאחר שבוע באה אחת מהקבוצה והטיפה לי

אני חושב שברוב הדברים היא צדקה וזה מאוד הפריע לי.

שבועות שחשבתי על זה ובאמת הצטערתי

מה שעיצבן אותי בכל הסיפור, בייחוד עם הניסיון שלה זה שאומנם ברוב הטענות היא צדקה וכן עניתי לה בצורה ברורה וישירה... אבל עיצבן אותי שאחת שמטיפה לי מתגלה בסופו של דבר לא יותר טוב ממני. אין לי בעיה לשמוע ביקורת ואני מחפש את הביקורת הבונה, אבל זה היה מקל לשמוע אותה מעמדה אוביקטיבית, נייטרלית ומעליי.

האם אני שחצן ומזלזל? יש כאלו שיגידו שכן... ועוד יבואו אלי בנקיפת אצבע של אתה מדבר על אחרים אבל תסתכל על עצמך

אבל האמת היא אחרת (למי שיאמין לי) - אני שחצן וגאוותן עם שחצנים... סוג של מלחמה בהם

אבל אני כ"כ מוקיר ומעריך צניעות ועליהם לעולם אתנשא. אפילו אשפיל את עצמי

בתקווה שאהיה כמוהם באחד הימים.

אמא שלי כיבסה לי את הטלפון. אני לא כועס על זה . בדרך אני הייתי עושה את זה בעצמי: מוחק את האנשים שאני לא בקשר איתם.. ומתחיל מחדש.. אני כועס על חוסר הרגישות. קמתי בבוקר.. עוד לא צחצתי שניים וישר אמא שלי ואחותי התחילו להתנחל בחדר.. לסדר ולהחליף מצעים

אוקי אין לי בעיה שתסדרו ... אבל שנייה.. מה זו ההתנפלות הזאת

ההוכחה לכך שזו הייתה התנפלות היא שהטלפון שהיה על המיטה הגיעה למכונות כביסה.

היחסים עם המשפחה כמו תמיד מעין אותה להבה שנוצרה לרגעים כי זרקו משהו לאש אחרת. אני לא בטוח שאני צופה השתפרות. באיזשהו מקום כבר מזמן השלמתי עם זה. אז לפעמים אני אכן מאבד את השפיות שלי ובכך אני מתחסן או שמא נפגע יותר.

יהיה טוב - אני יודע זאת.

חזרתי לדבר עם אלוהים בזמן האחרון אחרי תקופה ממושכת שלא היו לנו שיחות - ורק הוא יודע כמה זמן נמשכה אותה תקופה.

אין לי שמץ למה היא ניפסקה- בטח שוב איזה משבר שעברתי.

בכל מקרה זה היה בהתחלה מאוד טיפשי.. אבל לאט לאט הקרח נשבר. אני משער שיקח עוד זמן לשקם את היחסים בנינו בתקווה שיהיו כמו פעם.

אשתדל הפעם שלא יכנס לי לראש דמות הרודן הזקן...

בתקווה שהכל יהיה כבר בסדר אוחחחחח