בחיים שלי לא חשבתי שדבר כזה יכול לשנות את הדרך חשיבה שלי והגישה שלי.

לראות את הילדים האלו שמחים ונהנים.

רואים אותם מתלהבים מהיחס שמקבלים מאיתנו.

מחוייבות אישית לדעתי זה משהו חשוב.

נכון לא תמיד יש זמן או כוח אבל מבחינה נפשית, זה משהו מדהים!

פרוייקט נתי"ב-מה זה בעצם?

נוער תמוך בילדים בקהילה.

הילדים הקטנים ביסודי שאין להם מסגרת אחרי בית הספר (לרוב עקב מצב כלכלי שההורים לא יכולים לממן להם חוגים ופעילויות מחוץ לבית הספר) ובמצב בעייתי בבית באים לאותו מקום בשכונתם כדי שלא תהיה שוטטות ברחובות ומצבי סיכון כי הם כאלו פיצקים.

נגיד איפה שאני, זה בבית הספר "חביב".

מה אני עושה שם?

אני שם בגלל ששם מיקמו אותי מטעם המדצ"ים (מדריכים צעירים).

מחוייבות אישית...אין מה לעשות חייב.

פעילות?

בהתחלה זה היה בימי חמישי מחמש וחצי עד שש וחצי אבל זה נהפך להיות מארבע וחצי עד שש.

במשך שעה וחצי אנחנו עושים להם פעילויות ומשחקים, יצירה וגם קצת ספורט.

אנחנו שלוש מדריכות על 10-15 ילדים.

הריגוש?

הרגע שהם רואים אותנו, הם מחייכים.

את ההתפעלות של ה"בוסית" שלנו שהילדים נהיים פחות אלימים בבית הספר.

את הרגע שהם יוצרים ומחכים לעשות עוד.

את הרגע שהם קוראים בשם שלך ומחייכים.

אין כמו לעבוד עם ילדים כאלו קטנים, לתרום לקהילה.

אהה כן...ואין כמו לקבל ציור מהחניכים^^

אני לא רוצה להגיע לסוף השנה...מה אעשה בלעדיהם?!