This Is War.

מחר שוב קמים מוקדם.

מחר שוב צריך ללכת ברגל חצי שעה בשיא העייפות.

מחר שוב אני אפגוש את החברות המדהימות שלי.

זה באמת קורה!

חוזרים ללימודים, לשיגרה, ללימודים, ללימודים, אמרתי כבר ללימודים?

אני אשקר אם אני אגיד שלא התגעגעתי.

את האמת, אני שמחה שנגמר. היה חופש לא משהו. ממש משעמם.

לפעמים אני רוצה לעבור לפנימייה. זה נראה מה זה כיף. גרה עם החברות שלי בחדר. אני לא צריכה ללכת הרבה אם אני רוצה להפגש עם חברות וכל החרטא הזה. זה פשוט סתם נראה כיף רצח. אבל ההורים שלי אוהבים אותי יותר מדי בשביל לשלוח אותי לפנימייה.

הא, יש לי רעיון. אני השיקע רצח בלימודים ושנה הבאה אני אעשה מבחנים לטכני ובמקום ללכת לטכני בבאר שבע אני אלך לטכני בחיפה. שזה פנימייה ואני אחזור הביתה כל שבוע או שבועיים! הלוואי שזה יהיה.

עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם למה בא לי כל כך לפנימייה? אז זהו. שאני בעצמי לא יודעת. זה פשוט נראה לי כל כך כיף ומגניב כזה. (אוח... אני נשמעת כל כך פתטית)

בקיצור, מחר. זה באמת קורה.