אנחנו אבודים בקונספט של מי שאנחנו אמורים להיות.

אני חושבת שבממלכת החיות, אנחנו אמורים להיות החיה השומרת, זו שמחזירה את האיזון והאהבה. לאנשים הוענקה יכולת מדהימה לחוש חמלה ורחמים, לחוש הזדהות אמיתית עם הסובל ולעזור לו. משהו מאוד אינטואיטיבי בנו דורש מאיתנו להושיט יד לבנאדם סובל ולחפש דרכים לעזור לו. אם נראה גוזל שנפל מהקן, אינסטינקטיבית נחפש את המקום ממנו נפל וננסה לעזור לו, לכל הפחות נביא לו מים. אנו לא יכולים לעמוד אדישים מול כאב ממש שניצב מולנו.

באופן חולני כלשהו, אנשים לא מעטים מצאו דרך יציאה מהדרישה האלטרואיסטית של טבעם וכעת בוהים באי צדק כמשהו ברור מאליו.

אני תוהה אם זה משהו שחונכנו אליו... האם חונכנו לאלימות ואטימות? מאיפה למדנו את זה?

האם נולדנו עם זה? לא, אין מצב שנולדנו עם זה. אכזריות היא משהו לא אינטואיטיבי כלל, גם לא יעיל, אין סיבה שנפגע בחלש שאם כן, אנו כנראה סוציופתים.

בהכרח חונכנו לכך. אך למה שיחנכו אותנו להעניק רוע? איך הגענו למסקנה שצריך לפגוע באחרים כשרובנו רק רוצים חיבוק וחיבה? זו לא דרך הגיונית לחיות בה. אינך יכול לצפות שתזרע סבל ותקצור אושר. אבל איך מפסיקים את מעגל האכזריות? הוא כמו מחלה, בולע לתוכו עוד ועוד אנשים. רובנו כבר לא רואים את המעשים הפסולים שאנו עושים, פוגעים כדרך אגב בבריות סביבנו. אולי שם פיתחנו את האטימות, כשהפכנו את האכזריות לנורמה וכשלראות ייצור סובל הפך לעניין יומיומי.

אני רוצה להאמין שאני לא אלך לאיבוד בשגרה ושלא אעצום עיני גם כשהסבל סביבי מאיים לשבור אותי. אני רוצה להאמין שאשמור על הערכים שלי גם אם אהיה האחרונה שמאמינה בהם. אני רוצה להאמין שהמעשים שלי והחמלה שיש לי להעניק תדבק באחרים ויתחילו לפעול כמוני. שהרי אנחנו לומדים מהאנשים סביבנו בין אם נרצה ובין אם לא. למרות שאנחנו לומדים, ביכולתנו לבחור מה ללמוד: אכזריות או חמלה.

לצערי, פעמים רבות אני לא אני כי אני מתעסקת בריצה חסרת הפשרות של העולם המודרני. אינני שונה מכולם, הולכת לאיבוד בחינוך להשגת מטרות גם כשברור לי שזה לא מה שחשוב. בסוף היום, אני צרכן אידיוט שמרגיש שהוא צריך טלויזיה יותר גדולה במקום לתרום את הכסף לאלו שצריכים באמת. בסוף היום, אנשים מספרים לי על הנעליים שקנו ב500 שח או על המסעדה בה פיזרו 500 שח בלי להרגיש, כי כיף להיות פזרנים.

איך זה הפך למה שחשוב? איך הפכנו מהחיה שיכולה לאזן לחיה שהורסת את האיזון ומתחילה מלחמות על דברים מטופשים כמו שטח וחברים דמיוניים?

אני לא אני כי אני עסוקה בללמוד לתואר ולתת לעצמי תירוצים. אני רוצה להיות אני, בשביל להשפיע, בשביל לזרוע אהבה חסרת גבולות.

השנה החדשה מתקרבת ואני רוצה לאחל לעצמי ולכולכם שפע חמלה, רחמים ורגישות כדי שתוכלו לממש את ייעודכם: להיות החיה השומרת, זו שמחזירה את האיזון והאהבה.