הקשר עם הידידה התנתק מעט ובהמשך חזר בכל הכוח, טיילנו ביחד הרבה, אכלנו ונהנינו.

הרצון לעבודה:

אני מאוד רוצה עבודה מעניינת, מחפש לא מעט ומבין שזה קשה ושזו עבודה בפני עצמה. או שמוצא משרות זמניות, או כאלו שדורשים בהן הרבה ומשלמים מעט. בכלל שמתי לב שבהרבה מקומות השכר זהה לזה שקיבלתי לפני 5 שנים. או שאני לא מבין משהו או שצריך לשנות כיוון. גם על זה אני חושב.

תמיד חושב "מה אעשה כשאהיה גדול" רק שאני גדול כבר עכשיו והזמן בטוח לא פועל לטובתי. מקווה לעדכן בנושא בקרוב.

חבר ילדות שהתחתן:

הוזמנתי לחתונה של חבר, אחד שהייתי חייב ללכת. כזכור לי הוא החבר הראשון שלי בשכונה הזו ובאמת עשינו הרבה דברים ביחד כשהיינו קטנים.

העברנו ימים שלמים אחד אצל השני כשהיינו קטנים. בחתונה הרגשתי ממש לבד, היה רק אדם אחד שהכרתי (חוץ מהמשפחה שלו) וגם איתו אני בקשר של שלום-שלום ולא יותר. אבל נשארתי בכל זאת. בסוף האירוע הוא התחיל לחבק אותי והודה לי שהגעתי תוך כדי שחיבק אותי מס' פעמים. החתונה נערכה באולם היקר ביותר שאני מכיר בסביבה, אחד שנתפס כהכי יוקרתי בין כל החברים והאנשים שמכירים מעט את התחום. המקום באמת יפה, אבל אני לא ראיתי משהו שעוד לא ראיתי קודם. הכל היה אותו דבר כמו בחתונות אחרות בישראל. כשדיבר איתי אחרי האירוע הבנתי שהם מחפשים מונית שתיקח אותם למלון שנמצא בעיר אחרת ואני הצעתי לקחת אותם ברכב שלי ואשתו הטריה ממש הופתעה מזה. לי זה לא היה קשה כי אני אוהב לנהוג וגם ככה לא היה לי משהו טוב יותר לעשות חוץ מלנסוע לבד לבית. הם ממש הודו לי ואני שמחתי שעזרתי לזוג הטרי.

החבר ההזוי שכתבתי עליו בעבר:

אני נמנע לגמרי מלצאת איתו, למרות שהוא שולח הודעות כל שבוע ושואל אם אני רוצה לאכול בחוץ או לראות סרט. אני מבין את זה שכנראה שאני היחיד שבכלל יוצא איתו, אבל מעדיף שלא. לפני כשבוע שלח לי הודעה ארוכה שאני תמיד דוחה את כל ההצעות שלו ושזה לא בסדר ולא ידעתי מה להגיד לו. 

אז שבוע אחרי זה הסכמתי לצאת איתו ללמסעדה על אחד מחופי הים. היה פשוט אותו דבר, כמו בכל פעם אחרת איתו. סיימנו לאכול ופתאום הוא אמר שהוא עייף ושצריך לנסוע לבית. אחרי פחות משעתיים שישבנו שם. הסברתי לו שהוא זה שרצה (ממש התחנן) לצאת ושאלתי אותו למה הוא יצא אם הוא כל כך עייף. לא הייתה לו תשובה. אז לקחתי אותו לבית שלו. לפחות הורדתי אותו ממני לתקופה. 

דירות:

יצא לי לראות כמה דירות להשכרה עם חבר שמחפש והשוק הזה נוראי. אחרי שראיתי דירות בתקציב נמוך כבר התחלתי להעדיף את החדר שלי בבית ההורים. דירה רגילה שמפוצלת ל-3 יחידות קטנות, איך שנכנסים נתקעים במיטה, ממול עומד המקרר, מול המקרר כיור נירוסטה שמזכיר כיור של המטבחים בצבא. אין מקום לתנור, אין מקום למכונת כביסה. שלא לדבר על מקום ללהכין אוכל שהוא יותר מסנדוויץ'. החדר המושקע ביותר היה השירותים. לא ברור לי איך חיים ככה, הדירה נראית כמו תא מעצר. ולא, היא לא נמצאת בתל אביב, אבל חשבתי שרק שם יש דברים כאלו.

זהו.

חודש חדש בפתח...