"לחיות עם הפרעת אישיות גבולית זה לא פחות מאשר כמו להיות בגיהינום נצחי.

כאב, כעס, בלבול, אני לעולם לא יודע כיצד ארגיש מרגע אחד לאחר.

כואב בגלל שפגעתי באנשים שאני אוהב. מרגיש שלא מבינים אותי. מנתח הכל.שום דבר לא מעניק לי עונג.

פעם בהרבה זמן אני מרגיש "מאושר מדי" ואז נהיה חרד בגלל זה. ו

אז אני לוקח תרופות על דעת עצמי .ביחד עם אלכוהול. אחר כך אני פוגע בעצמי גופנית. ואז אני מרגיש אשם בגלל זה.

בושה, רוצה למות אבל לא מסוגל להרוג את עצמי כי אני ארגיש יותר מדי אשמה בגלל אלו שייפגעו מזה.

ואז אני מרגיש כעס על זה, אז אני חותך את עצמי או לוקח מנת יתר כדי לסלק את כל הרגשות הללו. מתח."