איך אני מביאה את עצמי למצב שאני באמת רוצה לעבוד? איך אני יכולה לשמוח כשאני מתחילה משמרת? אני עצלנית כל כך. אני לא יכולה לאפשר לעצמי להיות כזו יותר. אני כבר בשלב שבו אני חייבת להיות עצמאית באמת. אמנם אין לי דירה משלי ואני לא צריכה לשלם מסים, אבל אני בשלב שבו אני צריכה "לפרנס" את עצמי, לשלם על הרבה דברים שקשורים ללימודים, רישיון נהיגה, וכמובן מותרות. אני לא יכולה לבקש מההורים כסף יותר. אני צריכה להביא את עצמי למצב שבו אני באמת רוצה לעשות דברים. כרגע אני במצב שבו אני מעדיפה להישאר בבית ולנוח על כל דבר אחר! אפשר לחשוב שהייתי במלחמה בשנה האחרונה ואני תשושה וחלשה. בעוד שנתיים כבר אתגייס לצה"ל. אני חייבת להתכונן נפשית. אני חייבת להיפטר מהנטייה שלי לעצלנות. אני חייבת להתאמץ ול
למה אמא חייבת לקטוע לי את חוט המחשבה? אני מנסה לכתוב. הכתיבה עוזרת לי לחשוב. אמא הסיחה את דעתי.
1) אני יכולה באמת להחליט להתפטר. ואז מה? לא יהיה לי כסף בכלל. אני אתלונן בלי הפסקה על המחסור בכסף ועל זה שאני לא יכולה לעשות שום דבר.
2) אני יכולה לעבוד כמו שצריך רק עכשיו בחופשת פסח. ואז להתפטר כשהחופשה תסתיים. ממילא יהיו לי בגרויות ודברים כאלה בחודשים שיבואו אחר כך.
אבל אז, מה אעשה בחופש הגדול? אני לא אוכל להרשות לעצמי לא לעבוד בחופש הגדול.
3)זה העניין, אני לא יכולה להרשות לעצמי להתפטר. אני לא רוצה להתפטר. אני צריכה למצוא דרך לרצות לעבוד. אני צריכה למצוא מוטיבציה. גם בקשר לעבודה, גם בקשר ללימודים, גם בקשר לכל דבר אחר בחיים שלי. המצב שלי כרגע הוא כזה: אפילו כשאני מוזמנת ליציאות עם חברים אני בוחרת להישאר בבית. אפילו לגדנ"ע לא יצאתי מאותן סיבות. אפילו לפולין אני לא כל כך רוצה לצאת מסיבות דומות. אני במצב רע. כל החברים שלי כבר התחילו/סיימו ללמוד לתיאוריה, חלק אפילו בעיצומם של לימודי נהיגה, ורק אני תקועה שם מאחור מהסיבות האלה בדיוק! עצלנות! חוסר מוטיבציה! אני כבר בסוף כיתה י"א. אני חייבת לתפוס את עצמי בידיים. אסור לי להישאר במצב הזה. זה מצב רעוע. החיים האמיתיים התחילו ואני תקועה מאחור כי "eh". אני במצב תמידי של eh. אני חייבת לתקן את זה. איך? אני לא יודעת. אבל זה חייב לקרות בהקדם האפשרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
tangled