אז איך עבר עליכם היומיים הראשונים של בצפר? אצלמי היה מאוד נחמד. מקווה שם אצלכם.
לגבי הסיפור, הגעתי לקטע שאני לא יודעת איך להמשיך את הסיפור. יש לי מלא רעיונות ואני לא יודעת איזה רעיון הוא הכי טוב . אז אני הוריד את המהירות של העלת הפרקים לפרק כל 3 - 4 ימים. או אולי פרק בשבוע עד שאני אמצא דרך להמשיך את הסיפור.
אז נעבור לפרק השני ?
- - -
*נקודת מבט של לורן*
הפלאפון מצלצל, זה היה צ'ייס
"היי, צ'ייס"
"היי. לורן, שמעתי שדיברת היום עם ניק על אפרת, קרה לה משהו?" צ'ייס היה
נשמע מאוד מודאג.
"איפה אתה?"
"בבית."
"טוב, אני כבר בדרך"
- - -
לאחר כמה דקות הגעתי לבית של צ'ייס. נכנסתי וההורים שלו הסתכלו עלי במבט מוזר, זה
היה קצת מלחיץ. האמת הרעיון של לבוא אליו היה רעיון ממש גרוע
"נו? היא אמרה לך משהו?" אמר צ'ייס בלחץ
"לא, היא לא רצתה להגיד לי כלום."
"ומה הייתה השיחה הזאת עם ניק?"
"מסתבר שהוא עשה לה משהו בחופש, היא ממש מדוכאת, אנחנו צריכים להיזהר
מניק!" אמרתי ונלחצתי
"למה להיזהר?"
"בשיחה שלנו, אז ניק.. הוא... ניסה לנשק אותי."
"מה?..."
"כן. גם אני הייתי בהלם." אמרתי, וחשבתי על משהו והמשכתי "רגע...
אולי הם היו ביחד?"
"לא! הם לא" צ'ייס אמר את זה בלחץ, לא הבנתי מה קרה לו
"צ'ייס..."
"מה?"
"לא!" אמרתי וצחקתי "אתה אוהב אותה!"
"לא נכון, מאיפה בא לך הרעיון הזה?"
"מה שתגידי, אבל אתה בכל זאת אוהב אותה"
*נקודת מבט של צייס*
"אבל אני לא!" צעקתי אליה. לורן הסתכלה אלי במבט מוזר, לא הבנתי מה היא
רצתה. פתאום אני שם לב שהיא מתחילה להתקרב אלי. אבל התנגדתי
"אתה אמרת שאתה לא אוהב אותה" אמרה אחרי ששמה לב שאני לא רוצה "אז
מה הבעיה שלך?"
"אני באמת לא אוהב אותה!"
"אוקי, הבנתי." אמרה. נאנחתי. "אתה מת עלייה!" אמרה בבכי
וברחה.
*נקודת מבט של לורן*
הוא אוהב אותה. אני כל-כך טיפשה. איך לא ראיתי שהוא מת עליה. ומאיפה בא לי הרעיון
הזה לבוא ולנשק אותו? מה אני סתומה? המשכתי ללכת עם הראש למטה. אני ממשיכה ללכת
ופתאום אני נתקלת במישהו
נפלתי "אאוץ'" אמרתי
"את בסדר?" אמר אותו אחד שנתקלתי בו והושיט לי את היד. הרמתי את הראשי.
הוא הבחור הכי חמוד ויפה שיש בעולם!
"כן. תודה" אמרתי וחייכתי. והוא החזיר אלי חיוך.
"אז... איך אמרת שקוראים לך?"
"לורן. לך?"
"דן"
המשכנו ללכת, דיברנו ודיברנו. הוא הבנאדם הכי חמוד בעולם.
*נקודת מבט של צ'ייס*
הגעתי לבית של אפרת, ודפקתי בדלת. אף אחד לא ענה. אולי היא לא בבית? אולי היא
הבריאה והלכה לבית ספר? החלטתי להתקשר אליה. אבל היא לא ענתה לי. אז המשכתי לדפוק
בדלת.
"היי, אפרת? תפתחי לי, זה צ'ייס! בבקשה..." צעקתי
היא לא ענתה לי, אבל נשארתי ליד הדלת.
- - -
לאחר כמה דקות, הדלת נפתחה. בחיים לא ראיתי את ככה את אפרת. זה נראה כאילו היא
בוכה שנים, שיערה השחור והחלק היה פרוע כל כך, העיניים הירוקות שלה היו מלאים
בדמעות.
"אפרת?! את בסדר? מה קרה לך?"
"אני לא יודעת צ'ייס, אני מתחרפנת"
"מה קרה? את יודעת שאת יכולה לספר לי. לא משנה מה קרה."
"אני... בחופש הוא... ואז אני..." היא הייתה כל כך מבולבלת. לא הצלתי
להבין מה היא רצתה להגיד לי.
"היי, אפרת. רגע. קודם תירגעי. תנשמי עמוק. עכשיו, מה קרה?" הייתי מאוד
מודאג למצבה.
"ניק, הוא..." אמרה והתחילה לבכות
"מה איתו? מה הוא עשה לך?"
"הוא... אנס אותי"
"מה?" הייתי בהלם. איך החבר הכי טוב שלי עשה לה דבר כזה?
"זה עוד החלק הטוב. יחסית"
"מה עוד?"
"אני בהריון. ממנו."
"מה?!" הייתי בהלם, לא ידעתי מה לעשות, איך להגיב וכל כך הרבה מחשבות
עלו לי לראש.
"אבל... מה? למה? איך?... מה..." המשכתי, ופשוט התחלתי להשתגע. "מה
עושים? מה עם התינוק? מה את עושה איתו? את מתכוונת לשתוק לניק? למה..."
"היי, תירגע. כמה שאלות?" אמרה ועצרה אותי באמצע המשפט
"אני פשוט כל כך בהלם! איך הוא היה מסוגל לעשות דבר כזה? הוא החבר הכי טוב
שלי!" עניתי בלחץ
"אני לא יודעת" אמרה בחיוך. "אני שמחה שסיפרתי לך את זה, זה מאוד
הקל אלי." אמרה והחזרתי לה חיוך.
"איך התגעגעתי לשיר הסבוך שלך" אמרה וניערה את ראשי.
צחקתי "ואני התגעגעתי אלייך" אמרתי ושלחתי לה חיוך.
"צא מפה" אמרה בכעס
"למה? מה קרה?" נלחצתי
"צא מפה" אמרה בקול רם
"טוב, טוב, אני הולך." יצאתי. לא הבנתי מה עשיתי לה. בסך הכול אמרתי לה
שהתגעגעתי אליה. הייתי חייב ללכת אל ניק לשאול אותו למה הוא עשה את הדבר הנורא
הזה!.
- - -
הנה הסתיים לו הפרק ה - 3. איך ?
- - -
סליחה סליחה!!
אני לא מצליחה למצוא דרך, ואת האמת שאם אני מוצאת, זה יוצא פתטי. אז אני מנסה לעבוד על סיפור חדש שלא כל כך יוצא לי. אבל אני מנסה. אם אני אצליח, יעלה פרק היום, או מחר.
- - -
מזל טוב, יש לי כבר פרק להעלות למחר. אני ממש מצטערת על העיכוב הנורא. הייתה לי מין "מחסום כתיבה" וזה חזר עליי שוב. בגלל השעה המאוחרת עבדתי רק על פרק אחד, ויש לי את הפרק השני בראש, אני אכתוב אותו מחר בדיוק אחרי העלת הפרק הרביעי. מצטערת על העלת הפרקים בהפרש גדול מפרק לפרק, פשוט הלחץ בבית ההספר, והמין "מחסום כתיבה" קטן שהיה לי ויצאתי מזה שקורה לי די הרבה פעמים.
דרך אגב, מצאתי נושא לעוד סיפור, הבעיה היא שהנושא הזה מתאים לפרק האחרון ולפני האחרון של הסיפור ואני לא יודעת איך להתחיל את הסיפור בדרך טובה. אז אם יש למישהו רעיון אין מתחילים סיפור בטוב ויש דרך בטוחה להמשיך את זה לדרך רעה שיתן, גם בלי לדעת מה הוא הרעיון עצמו שיש לי (לא מגלה סודות לסיפור). אז מחר פרק חדש, תאמינו לי, השתפרתי מאוד, ורואים את זה מפרק לפרק, אז יש למה לחכות לפרק של מחר, הוא מין פרק אמצע כזה (כן, היו קצת פרקים. בכל זאת, סיפור ראשון שלי שאני ממש בטוחה בו שאני מפרסמת אותו במקום שיש בו הרבה אנשים כמו בישראבלוג). ואני כבר התחיל לבנות עוד סיפור להמשך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האמת שמאחורי האמת