אני כל כך מצטערת על העיכוב הזה, מצאתי דרך טובה להמשיך את הסיפור, ועכשיו הפרקים יעלו יותר מהר.
מקווה שתאהבו.
- - -
*נקודת מבט של ירין*
"אז אתה תלמיד חדש פה?" שאלתי את אריק בעל השיער החום מתולתל ועיניים
כחולות גדולות ונוצצות
"כן. מאוד נחמד פה" אמר וחייך
החזרתי חיוך "אל תתרגל לזה" אמרתי וצחקתי
"מבטיח" חייך.
אריק המשיך לדבר, אבל לא ממש הקשבתי. ראיתי מאחורה את צ'ייס רץ לעברי.
"היי, ירין." אמר והתנשף "את יודעת איפה ניק?"
"לא. קרה משהו?"
"אני צריך לדבר איתו דחוף!"
"טוב אז רוצה אני יבוא לעזור לך?"
"בכיף"
"טוב אריק, היה נחמד להכיר אותך. נדבר" אמרתי לאריק והלכתי עם צ'ייס
לחפש את ניק.
*נקודת מבט של צ'ייס*
מאוד אהבתי את ירין. היא תמיד אהבה לעזור, היא גם הייתה נורא יפה עם שיער חום ארוך
ועיניים ירוקות שמזכירות קצת את העיניים של אפרת. התחלנו ללכת, לא יודע לאן, אבל
הלכנו והלכנו ולא מצאו אותו
"אולי נוותר וזהו?" שאלתי
"לא, לא, לא! לא מוותרים עכשיו. אנחנו נמצא אותו."
"אז בואי לפחות נשב?"
"אוקי" אמרה והלכה לשבת במין חומת בטון בין שני ביניים.
"אפשר לשאול למה כל כך דחוף לך לדבר עם ניק?" שאלה בסקרנות
"עזבי. זה לא כזה חשוב כמו שאת חושבת" אמרתי וניסיתי להתחמק, לא רציתי
שעוד מישהו ידע מזה
"מה לא חושב?! הקפנו את כל העיר ועכשיו אתה אומר לי שזה לא חשוב?!" צעקה
"טוב נו, זה כן חשוב אבל אני לא רוצה שעוד מישהו ידע מזה"
"עוד? מי עוד יודע על זה?"
"עזבי. בואי נמשיך לחפש אותי וזהו"
"לא, לא, לא, לא, לא" תפסה את ידי ומשכה אותי בחזרה לבטון "אנחנו
לא זזים מפה עד שאתה לא מספר לי למה כל כך דחוף לך לדבר עם ניק" ידעתי כמה
אפרת לא אוהבת את ירין, ובטח היא לא אוהבת שאני אומר לירין דברים אליה. אבל הייתי
חייב את העזרה של ירין, ונאלצתי לספר לירין
"את בטוחה שאת רוצה לדעת? זה קשור לאפרת." היא לא ענתה, רק גלגלה עיניים
וקיבצה את הפינה "נו?" המשכתי
"יאללה דבר כבר" צעקה
"לא יודע. אפרת אמרה לי שניק אנס אותה בחופש ושהיא בהריון ממנו" אמרתי
היא צחקה ואז אמרה "ואתה מאמין לשטות הזאת? חשבתי שאתה לא עד כדי כך פתי"
והמשיכה לצחוק
"זאת לא שטות!" אמרתי והלכתי משם כמה שיותר מהר. ירין רצה אחרי
"רגע. צ'ייס, שנייה. לא התכוונתי" לא עניתי לה והמשכתי ללכת "אתה
סולח לי ?" המשיכה
"יש לי ברירה אחרת?" אמרתי והמשכנו ללכת
אחרי משהו כמו חצי
שעה שאנחנו רק הולכים, מצאנו אותו.
"תישארי פה." אמרתי לה
"טוב..." התקרבתי לעבר ניק, הסתכלתי עליו במבט מפוצץ בכעס, היה לי קשה
להסתכל לו בעיניים אחרי מה שהוא עשה לאפרת.
"היי אחי" אמרתי לניק ורציתי להקיא מבפנים.
"היי גבר"
"שמעת מה קרה לאפרת?" שאלתי רק כדי לראות איך הוא מגיב
"לא... למה?"
"כי אני כן" אמרתי ושילבתי ידיים
"מה... מה... מ.. מה קרה לה?" התחיל לגמגם. זה נתן לי הרגשה והייתי בטוח
שאפרת לא שיקרה לי כמו שירין אומרת
"אולי תגיד לי אתה" אמרתי
"נו. תגיד לי מה קרה לי, היא חשובה גם לי"
"חשובה לך?!" צעקתי "איך יכולת לעשות את זה?!" המשכתי לצעוק
וחנקתי אותו
"לעשות מה?" בקושי אמר
"אנסת אותה! עכשיו היא בהריון ממך. אתה יודע את זה? לא אתה לא יודע את
זה" צעקתי והמשכתי לחנוק אותו יותר חזק. מרחוק אני רואה את אפרת הולכת
"אתה עוד תשלם על זה." אמרתי לניק "בואי ירין" אמרתי ורצנו
אני וירין לכיוון אפרת.
"אפרת?!" צעקתי לה
"מה אתה רוצה?" הסתובבה ושילבה ידיים
"את בסדר?" שאלה ירין בדאגה
"כן, אני בסדר.. חכי שנייה" חייכה חיוך מוזר ומשכה אותי הצידה
*נקודת מבט של ירין*
"מה הבאת אותה?" שמעתי את אפרת אומרת לצ'ייס
"הייתי חייב עזרה"
"עזרה? למה?" שאלה בסקרנות והסתכלה אלי בחיוך כשראתה שאני מסתכלת עליהם
ומנסה לשמוע מה הם אומרים
"לחפש את ניק, לא יכולתי למצוא אותו בלעדיה"
"וסיפרת לה?"
"הייתי חייב"
"אתה יודע שאני לא רוצה שהיא תתערב בדברים ששייכים לי" אמרה וכבר התחלתי
להיפגע
"אני יודע אבל ..."
"את יודעת מה, אפרת? אני יותר לא אעזור לצ'ייס בשום דבר שקשור עלייך, אבל יום
יבוא וצ'ייס יהיה ממש זקוק לעזרה שלי כדי לעזור לך, ואת זו שתפגעי מזה, לא אני ולא
צ'ייס. אני באמת בכוונות טובות ואת עוד מתלוננת לצ'ייס? את פשוט עלובה"
התפרצתי לשיחה, לא יכולתי יותר עם זה.
"ירין תירגעי" אמר צ'ייס ותפס את היד שלי
"להירגע? אני לא הירגע, אני נותן בשבילה זמן, אני עוזרת לך בשבילה, ואחר כך
היא באה בטענות?" צעקתי והלכתי.
*נקודת מבט של צ'ייס*
שתקנו, לא אמרנו כלום, מאז הפעם האחרונה שהייתי אצלה והיא התעצבנה עלי, אנחנו כמעט
לא מדברים. היא נגעלת ממני באיזו שהיא צורה.
"נו אפרת מה עשיתי לך?" נשברתי ושאלתי אותה
"הייתה אמור לעשות לי משהו?" אמרה וצחקה
"נו, את יודעת מאותו היום שהתעצבנת אלי, והעפת אותי מהבית שלך?"
"הא זה .. הייתי סחוטה רגשית והרגשתי שאתה מעייף אותי, אז הייתי צריכה להיפתר
ממך"
"מה?! אני מעייף אותך? את רוצה להיפתר ממני? אני שמעתי נכון?" הייתי
בהלם שזה מה שאפרת חושבת עלי, אחרי כל מה שאני עושה למענה
"לא צ'ייס, זה לא היה בכוונה"
"הפעם, באמת הגזמת" אמרתי והלכתי משם
בזמן שהלכתי, והראש
שלי היה מלא בכעס ובמחשבות, נזכרתי על מה שעשיתי ללורן לפני כמה ימים, והרגשתי כל
כך רע עם עצמי שהייתי חייב ללכת אליה, לבקש סליחה.
הגעתי אליה, היא הייתה ליד הדלת, מתנשקת עם איזה אחד, שאני לא מכיר
"אהמ. סליחה על הפרעה" אמרתי בשוק "לורן, אפשר שנייה אותך"
"לא. לא הבנת מה זה אני לא רוצה לראות אותך יותר?" אמרה בגסות
"לורן... בבקשה, אני חייב להגיד לך משהו"
"תגיד פה."
"זה בקשר לאפרת, בואי"
"אתה יודע מה קרה לה?"
"כן, כבר כמה ימים אני יודע מה קרה לה. את רוצה לדעת? בואי שנייה לצד"
היא קמה והלכנו כמה צעדים רחוק מזה שהיה עם לורן.
"מי זה?" שאלתי
"עניינך?" אמרה ושילבה ידיים
"אולי תפסיקי להתנהג עלי מגעיל כל כך? מה עשיתי לך שאת רעה אלי?"
"אמ, בוא נחשוב רגע .... שברת לי את הלב?"
"אוי נו, עזבי את זה. גם ככה יש לך חבר עכשיו, לא?"
"טוב נו, דבר, מה קרה לאפרת"
"קודם תגידי מי זה"
"לא, קודם אתה תגיד מה קרה לאפרת"
"טוב אז אני מבין שאת לא רוצה לדעת מה קרה לאפרת נכון?" לורן שתקה,
הסתכלה למטה, לצדדים, אפילו הסתכלה על זה שהיה איתה, רק לא אמרה לי מי זה. לא
הבנתי למה אפילו, הוא סוד? "מה קשה לך כל כך להגיד לי מי זה?" המשכתי
- - -
איך הפרק?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האמת שמאחורי האמת