האמת שמאחורי האמת - סיפורים בהמשכים

*נקודת מבט של לורן*
אני לא יודעת למה לא אמרתי לצ'ייס מי זה, פשוט הייתה לי את ההרגשה הזאת שאם אני אגיד לו, הוא יכיר את צ'ייס והם היו חברים, אז צ'ייס יכיר לו את אפרת וגם הוא יתאהב בה, הרגשתי כל כך קנאית. אבל לא יכולתי לעצור את זה ועדיין לא אמרתי לו מי זה.
"אני מבין שאת לא רוצה לדעת" אמר
"אז כנראה שאני לא רוצה לדעת, לא מגיע לאפרת שאני אדע מה קרה לה אחרי כל ההתנהגות המגעילה שלה כלפיי"
"מה, גם עלייך היא מתנהגת מגעיל? חשבתי שזה רק אלי ככה."
"אז טעית." השבתי לו "אני לא יודעת מה קרה היא פשוט נהיית מגעילה לכולם, משהו רע עובר עלייה" המשכתי
"אני לא חושב שיש לי מה לדבר איתה אחרי מה שהיא אמרה לי" הייתי בשוק שזה מה שצ'ייס אומר לי, אולי אחרי הכל הוא לא אוהב אותה סתם ידיד טוב שלה שרוצה לעזור לה? "מה זאת אומרת אין לך מה לדבר איתה?" עניתי
"היא אמרה לי שאני מעייף אותה ושהיא רוצה להיפתר ממני, אז מה יש לי עוד לדבר איתה?"
"היא אמרה לך את זה?!" הייתי בשוק. צייס הנהן. "אנחנו חייבים לעשות משהו" אמרתי "אולי נקמה?" אמרתי בחיוך מתוחכם.
"נקמה?"

*נקודת מבט של אפרת*
קמתי בבוקר הרגשתי טוב מהרגיל, הלכתי לאימא וביקשתי ממה עם אפשר ללכת לבית הספר. התחרפנתי מלהיות כל הזמן בבית ולא לעשות כלום. בדרך לבית הספר, פגשתי המון חברות וחברים מהשכונה שרק רצו כבר לדעת מה איתי, הרגשתי כל כך טוב שיש לי כאלה חברים.
"היי, צ'ייס" אמרתי בחיוך מאחורי הגב שלו בציפייה שהוא הסתובב. צ'ייס הסתובב ולא אמר כלום, היה לו מבט מאוכזב בעיניים, ירד לי החיוך מהפנים. צ'ייס הלך בלי להגיד כלום.

*נקודת מבט של לורן*
"תקשיבי לורן, זה לא נראה לי משהו כל העניין הזה של הנקמה." אמר צ'ייס כשהגיע לכיתה.
"אתה משתפן לי עכשיו?" אמרתי לו בקול מבואס ומאוכזב
"אני לא יודע. אני מרגיש רע עם זה"
"תחשוב על מה שהיא אמרה לך ברגע שאתה רצית לעזור לה, תחשוב על כמה מגעילה היא הייתה. ועכשיו הגיעה הזמן להחזיר לה על זה. שתדע מה זה להוריד פרופיל" אמרתי לצ'ייס והוא לא ענה לי, כנראה שהוא הבין שזה הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות כדי ללמד את אפרת לקח. צ'ייס הלך לשבת במקום שלו ואני הוצאתי את כל הציוד מהתיק, פתאום אני רואה את אפרת נכנסת לכיתה עם מצב רוח ממש ממש טוב על הפנים. היה לי קצת לא נעים לבוא עכשיו ולהרוס לה הכל, אבל הייתי חייבת לעשות משהו כדי שההתנהגות המגעילה שלה לא תחזור עלייה שוב.
"היי לורן, התגעגעתי" אמרה בחיוך ובאה לתת לי חיבוק, אבל התנגדתי. "מה קרה גם לך?" המשיכה "מה עשיתי לכם" היה לה מבט בפנים כאילו היא עוד שנייה הולכת לבכות.
"תגידי אפרת, כמה נראה לך שהיא אוכל עוד לסבול את ההתנהגות המגעילה שלך? נראה לך שאחרי זה יש לי מה עוד לדבר איתך?"
"מה .. מה עשיתי לך?"
"אני באמת לא מאמינה עלייך אפרת, באמת שלא" אמרתי והלכתי לכיוון צ'ייס, שכנראה ראה את כל השיחה שלנו.

*נקודת מבט של אפרת*
יצאתי מהכיתה, כבר לא היה אכפת לי כלום, רק רציתי לדעת למה לורן וצ'ייס כל כך שונאים אותי, ולמה הם לא מדברים איתי, יצאתי לחצר וישבתי באותו מקום בו היינו תמיד מבלים בהפסקות. ידעתי שלמקום הזה אני יותר לא יגיע.
"מה קרה בובה?" אמר ניק ובא להתיישב לידי. קמתי מהר מהמקום והתרחקתי ממנו כמה שאני רק יכולה.
"שלא תעיז להתקרב אלי" אמרתי
"למה מה תעשי לי"
"פשוט אל תתקרב אלי" אמרתי וניק התחיל להתקרב. התחלתי לרוץ, יצאתי משטח בית הספר, וניק רץ אחרי. נכנסתי לתוך סמטה חשוכה שאין שום דבר אחר לצאת ממנה. התיישבתי בפינה, כדי שאולי ניק לא יראה אותי אבל לא הייתי מספיק מהירה וניק ראה אותי נכנסת לסמטה
"די ניק, בבקשה תעזוב אותי, מה אתה רוצה?" אמרתי וניק התקרב אלי והתיישב לידי
"תירגעי, אני לא רוצה לעשות לך כלום. אני רק רוצה לבקש ממך משהו"
"ואז תעזוב אותי?" אמרתי וניגבתי את הדמעות
"כן" השיב לי
"אז מה אתה רוצה?"
"שלא תהרגי את התינוק"
"מה?" הייתי בהלם שזה מה שניק מבקש ממני "אני לא יכולה לעשות את זה" המשכתי
"תגידי, למה נראה לך שאנסתי אותך?"
"לא יודעת, כי אתה אנס?"
"לא, באמת שלא. זה אצלי משפחה, בגיל זה אני צריך חברה, ולעשות לה ילד"
"בגיל הזה? לעשות ילד?"
"כן, ואמרתי להם שאת החברה שלי, ושאני מתכננן כבר לעשות לך ילד, הם כל כך בנו על זה ולא יכולתי לאכזב אותם"
"אבל למה דווקא אותי?"
"כי .. אני חושב שאני מרגיש עלייך משהו, לא יכולתי לאנוס מישהי שאני לא מרגיש אליה משהו"
"אבל למה לאנוס? אתה יודע מה הרגשתי? רציתי למות, התחלתי להיות מגעילה לכל אחד, החברים שלי שונאים אותי רק בגללך"
"באמת שאני מצטער, אבל אם לא הייתי עושה את זה, המשפחה שלי היית מחרימה אותי, והייתי נאלץ לגור ברחוב, מבינה?"
"לא יודעת, זאת עדיין לא סיבה מוצדקת מספיק"
"בסדר, איך שבא לך. רק תבטיחי לי שלא תהרגי את התינוק הזה. בבקשה זה חשוב לי"
"לא יודע, נראה" אמרתי והלכתי

זהו, עד כאן הפרק, הוא קצר כי חשבתי שזה טוב להפסיק כאן.

תגובות יתקבלו בברכה