תשוקה.
ולי, לי יש תשוקה למוות. לא מבחינה מינית חס ושלום, חולה נקרופילית כבר לא תצא ממני לפחות לפי מה שנראה לי כעת.
תשוקה לכאב, תשוקה לזעם. תשוקה לאבדון.
ומעולם לא עשיתי טעות, טעות שגרמה לי לאבד שליטה מוחלטת בנפשי או בגופי. כל צעד בחיי עד כה- היה מדוד ומחושב.
דיי!
אני רוצה לצרוח, אני רוצה להתייסר בכאב שגרמתי לעצמי.
תשוקה למוות. למוות מהמם. שיגרום לי לתהות איך זאת לא היתה אני.
תשוקה למוות של אדם שהשפעתו על חיי כה גדולה ורבת עוצמה.
קשה לי לחשוב על כך שאדם מעולם לא נכנס לחיי בצורה כה עמוקה. לא נתתי לאדם את החקר הזה של נפשי.
הייתי מעולם שקולה ומחושבת. חשבתי על מה שעלול לקרות לי.
אומנם צורת מחשבה נרקיסיסטית במקצת אך מהלך חיי עד כה העידו שיאה לי כך.
האומנם שבעולם כמו זה , שבו אנו חלקיקים של חלקיקי אבק ועוד פחות מכך משנה בכלל העובדה אם אני חושבת לעצמי או לאחר?
והתשוקה הזאת, לדעת.
התשוקה לסקרנות, להבנה, להזדהות.
התשוקה לזעזוע מוחלט, להלם.
התשוקה שלי למוות לא נסא.
ראוני כמשוגעת, ראוני כחולת כאב.כמזוכיסטית, אובדת עצות בעולם שכולו מורכב מחוסר ידיעה.
ותשוקתי למוות נוכחת, במלוא עוצמתה.
נכתב באמצע כתה ח ווטפאק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
