העולם של ללי

בטח שמעתם בחדשות על הנער שהתמודד עם התעללות בבית הספר עד לרמות שהוא החל לפגוע בעצמו..

זהו סיפור שרבים מאיתנו יכולים להזדהות איתו.. מצרפת את הקטע

גם אני עברתי התעללות בבית הספר ולא יכולתי לספר לאף אחד במיוחד לא להוריי.. כשאתה ילד אתה לומד לעשות חשבון מהר מאוד

אתה מבין כמה הסיכויים הם נגדך ככל שתציף את העניין ותספר על זה למבוגר אחראי.. שהמצב רק יחמיר. ואסבול יותר מאשר מקודם אז סופגים עד כמה שניתן.. בתקווה שלא אשבר..

כילדה היו לי ציפיות שהמורים , ההורים , אח שלי. וכל אדם אחר שהיה בעולמי ישים לב שלא טוב לי מבלי שאצטרך לספר.. או במונח החברתי "להלשין" ממש צעקתי לעזרה.. הקאתי ברחתי מבית הספר מאנשים.. 

על הבריונים. 

הורי היו כל כך עסוקים להרשים אנשים שהם הסתכלו עליי כבעייתית ולא עניינה אותם הסיבה..

הם לא חפרו מספיק, הם גרמו לי לנזק בעצמם.

אני לא מבינה איך אפשר לצפות מילד שאם רע לו הוא יגיד להורים שלו אם ההורים שלו לא יצרו סביבה מספיק בטוחה עבורו להחשף.. אם ההורים בעצמם פגעו בילד וגרמו לו להרגיש לא שלם. פגום. הרוס וכישלון חרוץ..

"צריך לדחוף אותם.. שיעריכו." השאלה הורים יקרים זה למה הילד צריך להעריך ואתם נוטים לרוב לקחת את הילד כמובן מאליו?