המילה הזאת רודפת אותי. פשוט רודפת אותי.
כל זה רק יוצא מהפה שלי.
רק העזביקון הקטן הזה. הייתה לי הזדמנות לפרוק,
הייתה לי הזדמנות לפתוח את הלב בפניי מישהו,
אבל העזביקון שלי לוקח ממני את הזכות לעשות זאת.
אוליי המישהו הזה, ששאל "מה קרה?" וניסה להתערב,
בעצם יכל להיות מישהו שיכול להיות ממש יקר ללבך,
אבל העזביקון לא קיימה את זה.
לעזביקון שלי יש מספר משמעויות-
"עזבי! את לא קשורה לזה, לא תביני" : זו משמעות אחת.
"עזבי לי את זה! זה לא שלך! זה שלייי!" : זו משמעות שנייה.
"עזוב אותי כבר. אני לא אוהבת אותך!" : זו משמעות שלישית.
ויכולות להיות עוד משמעויות רק ל"עזוב" או ל"עזבי" או לוואטאבר הזה.
אז עמית, למה את בעצם אומרת את העזיבון הזה לכל אחד?
מה קרה? אוליי העזיבון הזה סתם מיותר ויכולה להיווצר חברות אמת?
אוליי את בכלל צריכה לגרש אותו ממך ושילך ממך?
אוליי הוא לא נחוץ?
כלכך הרבה שאלות, רק על "עזבי" או "עזוב" או וואטאבר אחד קטן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
