| 7/2013
נוער ירושלמי
אנחנו כמו שקית גולות. כל אחד שונה בפנים ודומה בחוץ. בעיקר הרבה רעש.
כל כך התרגלתי לתחושה הזו שכולנו יחד. להליכה לאורך עמק רפאים או בן-יהודה, שמלאה תמיד בחיבוקים וחיכוכי ידיים.
כל שנה בתקופה הזאת מאז 2010 בערך, חבריי נפרדו ממני לשלום במדיהם הירוקים או בתיקים מלאי התרגשות שנשאו אותם למקומות רחוקים.
השנה יותר ממחצית מחבריי הקרובים ביותר, וביניהם החבר שלי החדש, נוסעים. אלה לצבא ואלה לישיבה- רובם למכינות. ואני..אני נשארת כאן, עם סדר היום הרגיל. אמשיך לקום בערך בשש, להתארגן תוך שפשופי עיניים וללכת את אותה דרך מוכרת לבית הספר. אמשיך להסתובב עם תיק עמוס מילים וידע ברחובות ירושלים, אמשיך להרדם בשיעור, לשיר שלושה ימים בשבוע, להופיע פעם בחודש בערך, להתרגש מדברים קטנים כמו רסיטל ובגרויות. והם..הם ילמדו כל יום מציאות אחרת. מציאות שאני לא חלק ממנה. אני אהיה חלק ממוזיקת הרקע- קול טלפוני בערבים פעם בכמה ימים, אולי יזכירו את שמי פה ושם.
קשה לי כל כך הידיעה שנותרו 25 ימים. את אלו הייתי רוצה להעביר רק עם אלה שעוזבים. למלא אתם עוד כמה רגעים אחרונים, עוד סרט במצלמה, אבל גם להם הלוכים החיים להשתנות לא קצת, ואפילו יותר מלי.
אני יודעת שזה לא סוף העולם, ושאפשר לשמור על קשר..אבל זה מן טעם של סוף שעד עכשיו רק טפטף ופתאום הוא ממלא את פי ביובש.
אנשי המכינות מחליקים לי מבין הידיים..מתגלשים מאצבע לאצבע עם חיוכים מפוחדים, ונוחתים בחלקיה השונים של הארץ. שקית הגולות נקרעה, והתפזרנו כולנו ברעש גדול.
| |
אֹשֶׁר
אני מקוה עם כל הלב שהענקתי לו אושר היום. כל כך היה לי נעים..האם גם לו? הלואי וידעתי את מחשבותיו של היצור החיוור הזה שישב וחייך ללא מילים, ליטף חיבק ריגש כל כך. האהוב הזה שיש לו שרירים של סופרמן ואחים שמגיעים לתקרה.
אני מקווה לסוע יום אחד. לעיירה קטנה עם ים ונשים בחצאיות בגזרה גבוהה. הייתי וישבת עם משקפי שמש, סיגריה, קפה מחברת ועט. רגליי שלובות ושפתיי מחויכות. הנה חלום שלי. הנה תראו- חלום אמיתי. אני חושבת שברגע הזה אחוה אושר.
| |
כמו לעוף
יושבת מקופלת לצד הדרך, מביטה קדימה בחושך המואר במרחקים שווים לאורך הרחוב. הסיגריה בידי מעלה עשן. דקיק ומסולסל הוא רוקד בין קרני הפנסים.
הבטתי בלי לחשוב ושאלתי את עצמי אם זה רוגע. נשכתי את השפה בשקט ושאפתי צרידות ברעש. נשפתי בצחוק חרישי משהו בלי סיבה מדויקת, ושרתי לעצמי שיר ערש שכתבתי כשהייתי קטנה.
הקור החביב של ליל הקיץ הזה עטף אותי, חיבק אותי ונישק אותי כמו שהלל לא העז עוד לעשות. הוא לא יודע כמה אני אוהבת..
צליל סמס חתך לי את קו המחשבה וחייכתי, כי כשהורי חוו רגעים כאלה, לא היה צליל סמס שיחתוך את תהיותיהם.
מזל שזה היה הלל.
| |
כמה אור יש בשמש
השחר זרח על כל העולם והניק אותי אושר. עצמתי עיניים והבטתי בקרני האור הנבלעות בדרך בלתי נראית והופכות ציורים.
ישבתי על גג המקלט כשזרח הבוקר וחייכתי בשקט. נחליאלי הביט בי מפינת הגג והתקרב לאטו. נתפס בשיערי וכשצחקתי נבהל וברח- אבל אני זוכרת את הריגוש כי זה מן חלום יומיומי של ילדות.
אני מרגישה שכשאני פותחת את הפה נפרש גשר של מחשבות, ושותפי לשיחה הם עוברי אורח שלא תמיד מבינים את הנוף. אולי יום יבוא ואלמד לשיר את השיר העממי שכולם שרים ואהיה חלק מקהילת בני האדם, אבל עד אז- אשאר אני שקטה ומשונה שלפעמים שורקים ולפעמים מרימים לה גבה
| |
רשמי עם הסתייגויות
אני ממש מאושרת ויכולה רק לקוות שגם הוא..
הלוואי ונהיה חזקים ונחזיק להמוןהמון גם כשילך וגם כשאלך ושנתאהב למרות הקשיים ושיהיה טוב.
הלואי שיאהב אותי..
| |
מחזיקים ידיים מתחת לשמיכה
שלווה כשאני אתו. וכשלא אז מחייכת ומחייכת כי..כי טוב לי ואני חושבת עליו והוא מקסים ויש בו אידאל של התחלה, והריח שלו לא מוכר וכשהוא מחייך זה כמו כוכב נופל ומבקשת משאלה ש..יאהב אותי.
| |
שירי הלל
לידי ואז ליטופים ואז ידיים ואז לילה טוב ונשיקה בלחי. הוא הלך אבל נשארה לי בבטן נפלאות של התחלה, ואני רק יכולה להתפלל ולקוות שיצא מזה משהו מקסים ומדהים שנזכור הוא ואני יחד לשנים ארוכות.
אני כל כך רוצה כל כך חזק שאני לא ישנה ולא אכפת לי הצום- הוא עובר לי בקלות. גם אם זה סתם שיגעון של רגע ומה שהיה אתמול נגמר אתמול, אני ארקוד למוזיקה של הרגע הזה עד שיתקפלו לי הרגליים ואתלה על הריצפה באפיסת כוחות.
| |
מאה ושמונה ברכות
אני בת 17 ויומיים, ובירכו אותי יותר משאני מסוגלת לזכור. יום ההולדת שלי היה ספוג מסיבות, ארוחות חגיגיות, בלונים ואושר. כל יום חברות ולחברים לקחו אותי למקומות מקסימים, גנים סודיים.
וקיבלתי את המתנה הכי מגניבה- רקמה של פיל עם נוצצים!!
אני כל כך אוהבת פילים.
| |
יש בקפה שחור משהו ספרותי ונחמד
אחרי לילות לבנים המערכת שמתאמת בין הטמפרטורה בעולם ואיך שהגוף מרגיש אותה
דפוקה לגמרי..כך מצאתי את עצמי היום ב10 בבוקר מהלכת ברחובות ירושלים בג'ינס, סוודר וצעיף- מזיעה ורועדת. איכס אחד גדול ומצד שני יש בזה משהו נעים כשהגעתי למאוורר וקפה..
בדרך ראיתי כפתורים של פלאפון זרוקים על הרצפה וחייכתי- כי כמה פעמים כבר אני אזכה לראות את פיסת הפלאפון הזאת זרוקה ברחוב?
עוד יומיים יומולדתת ~:~
ונזם חדש ^_^ אושר קטן בצבע זהב
| |
|  כינוי:
Professional Dreamer מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
