לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

when nothing goes right, GO LEFT




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2012

חללים


כמה שאני שונאת את ההרגשה הזאת שאת מתפרקת-
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

אנחנו רצות מהבניין שהיינו בו לכיוון המכונית. 
5 דקות לצפירה.
״מהר, נספיק להגיע הביתה״ אמא אומרת לי בבהלה מסויימת. ״תסמסי במקומי, אני חייבת לכתוב את זה, ולא יהיה לי נעים אחרי הצפירה״.
אני לוקחת את הטלפון המוכר ומתחילה לסמס במקצב מהיר, לא מסתכלת על הצג, כמו יודעת את היצירה בעל פה.
4 דקות לצפירה.
״את רוצה שנלך לטקס פה של הצופים?״
״כן, מאוד. איפה זה? אנחנו נספיק להגיע?״
״בטח, זה פה ממול. בואי. פה הייתי מבלה כשהייתי קטנה״ היא מספרת לי תוך כדי הליכה-ריצה לכיוון הטקס.
3 דקות לצפירה.
״בואי, מהר״.
״אמא, עזבי את הפלאפון. תסמסי לה אחר כך. בואי נרוץ״
״אחר כך לא יהיה לי נעים״
אנחנו סוף סוף מגיעות, והצפירה עוד לא באה. אני עומדת על קצות האצבעות בשביל לנסות לראות משהו מהטקס, אבל נאדה. גורנישט.
דקה לצפירה.
״אמא, עזבי, תסמסי לה אחר כך-״
זה בסדר. אל תדאגי, היא אומרת ומהנהנת לחבר ילדות רחוק שעובר ממולה.
כולם מדברים בשקט. ופתאום מתחילה הצפירה, במעבר חד בין רחש עדין לתרועה גדולה.
וכולם משתתקים, חוץ משיעול מתנצל אחד או שניים.
ואני לא יכולה להפסיק לעבור ממחשבה למחשבה שנרקבת אחרי שניות קצרות ומחליפה אותן כמו שמחליפים אבוקדואים לא בשלים
וחושבת על כל מה שאפשר לשמוע ולראות או לא לראות ומבינה שאני מרגישה מסביבי כלום
שבכולם רווחת התחושה של עוד מטלה שצריכים לעשות עליה וי
ולא יודעת מה אני מרגישה בנוגע לזה ומשתגעת
ושום בכי ושום כאב ורק מעבר של הזמן וקולות מהדהדים ותחושות מהדהדות וחודרות שזה רק עניין של לסמן וי וי וי
לאף אחד לא באמת לא אכפת מכלום חוץ מחלקת האלוהים הקטנה שלו, ובמקרה הרע גם זה לא.
וכשהצפירה מסתיימת, מוקדם מדי לטעמי, אני הולכת לאוהל הקטן שבנו וקוראת את הבלדה לחובש
ובפעם הראשונה ביום הזה מרגישה משהו.
בלדה לחובש 
יהורם גאון 
מילים: דן אלמגור
לחן: אפי נצר
הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע. 
מנגד הנהר וגומא מרשרש 
פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע! 
אני כבר בא- ענה לו החובש. 
עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע, 
אני כאן, לצידך - ענה לו החובש. 
ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע, 
מעבר לנהר, לגומא הרוחש. 
הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע, 
עזוב שטויות - ענה לו החובש. 
תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע. 
אני נשאר איתך - ענה לו החובש. 
והם נותרו שניהם, והשדה פתוח. 
והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש. 
אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע, 
אחוז בי טוב - ענה לו החובש. 
נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע 
עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש. 
האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע. 
רק לא להתייאש, רק לא להתייאש, 
אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע. 
רק לא ליפול - מילמל אז החובש. 
שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע. 
היום הוא יום מותי - ענה לו החובש. 
פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח, 
וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש. 
ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע, 
אך לא שמע מילה מן החובש. 
אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע. 
מעבר לנהר הגומא מרשרש, 
אחי, אחי שלי 
אחי, אחי שלי 
אחי!!!
נכתב על ידי Dream A little Dream Of Me , 27/4/2012 15:56  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוריגמי


 

לפעמים שווה לעבוד קשה בשביל מה שאתה רוצה. לפעמים שווה להקדיש את כל אחר הצהריים שלך להכין עגילי אוריגמי במקום לעשות שיעורי בית!

כן, כן. שמעתם נכון. הזוג הראשון בהחלט של דור עגילי האוריגמי בעיצובי (פחח) יוצא לדרך!
כבר כמה שבועות שאני עובדת על קנייה של כל החומרים שאני צריכה, אימון על הדגם וכו'. האמת שאני ממש מרוצה מהתוצאה!

מי שתהנה מהם בסופו של דבר (חלומו של כל אמן [ועוד פעם - פחח] שיהנו מהיצירות שלו) תהיה סבתא (מצד אמא) שיש לה בקרוב יום הולדת (שאסור בשום אופן להגיד איזה מספר). בכל אופן, אני שמחה שאני נותנת את זה לה ולא לאף אחד אחר. 

(סוגריים זה איכסה)




 

 

בקרוב בחנויות! (פעם שלישית גלידה - פחח פחח פחח). (לקרוא את זה מרגיש כאילו נתקע לי משהו בגרון, או שהפכתי לטלפון על רטט.

מה שיבוא קודם.)

 

לילה טוב! חיוך

נכתב על ידי Dream A little Dream Of Me , 16/4/2012 21:36  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אי אפשר לכתוב בישראבלוג


 

מבאס שכל מה שאני מרגישה שאפשר לכתוב עליו בישראבלוג הוא כעס ותסכול ועצב ואהבה ודיכאון וכל הדברים האלה שאין לי.

 

מצד שני, יש לי לחץ וסרט בר מצווה על הראש לאח אחד ואח קטן (סליחה, צעיר) וחמוד ששר מקסים ושיעורי בית וספר מהספרייה ותרגילי וואן שוט ומליון דברים אחרים שאי אפשר לכתוב עליהם, כי זה לא מספיק עצוב או מתסכל או מכעיס או יש לו איזו אמירה או משהו כזה.

 

הלוואי שבאמת לא היה לי אכפת מה אחרים יגיבו ויחשבו והיה לי רק אכפת ממה שאני רוצה לכתוב עליו.

אוף.

נכתב על ידי Dream A little Dream Of Me , 11/4/2012 22:46  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Dream A little Dream Of Me

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , מגיל 14 עד 18 , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDream A little Dream Of Me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Dream A little Dream Of Me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)