Floating Amber

אז בגלל שככה החליטה מיס קיין בבוקר יום בהיר מדיי לסבך אותי, ולי אף פעם אין יותר מדיי כוחות להתנגדויות וכי כמו כולם גם אני חייבת להתמרמר על זה לפני שאני זורמת.. אז - שרביט! ווהו.

אממ.... אממ...

אממ... אז דברים שלא ידעתם עליי.. זאת לא חוכמה גדולה אם מתעלמים מזה שאמא פה והבנזוג ולפעמים כמה חברות מכיתה א'...

אז תסלחו לי, אני אתעלם (אבל אנסה לחדש).

1. בתור ילדה הייתי החננה הגדולה ביותר ביקום, תולעת ספרים מטורפת קוראת לפחות ספר אם לא שניים ביום והספרנית היתה רואה אותי כל יום ולא מאמינה שבאמת סיימתי את הספר שבאתי להחזיר. כדי להדגים לכם עד כמה חננה, ביום הראשון של כיתה ב' המורה שאלה "אז מה עשיתם בחופש הגדול?" וכשהגיעה אליי חייכתי כולי שמחה ומאושרת אחרי הסיפורים של כל הילדים על חו"ל עניתי לה "אני קראתי ספר מדהים! פוליאנה!". מיותר לציין שכל הכיתה נקרעה מצחוק ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי חודש אח"כ.
2. אם כבר פדיחות ואם כבר סיפורי בי"ס אז לתמימות שלי לא היו גבולות והיו אצלנו בשכבה די הרבה נבלות שמאוד אהבו לנצל את זה. יום אחד באה אליי אחת מהן בכיתה ג' או ד' זה היה, היה לי אז קראש על ילד חדש בכיתה, כדורסלן גבוה וריק, והיא ניגשה אליי ואמרה לי "נו מה עם ***?" עניתי שכלום והסמקתי. "את יודעת מה זה דגדגן?" לא. "לכי תגידי לו שמדגדג לך בדגדגן ותראי איך הוא יאהב אותך". אבל מה זה?? "אמבר לכי תגידי לו או שתחטפי מכות!" והאמנתי לה. היא היתה מאוד אוהבת להרביץ לי ולהתעלל בי. הבנתי שמשהו עקום אבל הלכתי אליו כמעט בוכה ואמרתי לו את זה. עד היום קשה לי לנשום מהמחשבה על שני אלה. בכיתי כמה ימים ברצף והצחוקים עליי לא הפסיקו כמעט עד שהתפצלנו לתיכונים.
3. אני שונאת ללמוד, שונאת עבודה בקבוצות, שונאת שאומרים לי מה אני צריכה לעשות בחיים שלי ובמיוחד שלוחצים עליי.
4. עם כל זה, אני סקרנית מאוד וחייבת לנסות הכל בעצמי עד שלוחצים עליי יותר מדי וחונקים אותי, ואז אני מתקפלת ומפסיקה: גיטרה, פסנתר, ציור, שחיה, ריקוד, בישול, כתיבה וכו'.בהכל הגעתי להישגים ורמה מספקת - אבל לא מספיקה!
5. היחסים הקשים עם אבא שלי התחילו עוד לפני הגירושין של ההורים בניגוד למה שכולם חושבים. תמיד היתה לי בעיה עם האיש הזה, הוא מדהים וחכם אבל היה חונק אותי (עד היום) עם החיבוקי דוב שלו, הצורך הקריטי הזה שלו לבלוט (ובכך תמיד, אבל תמיד להביך), להיות לא ברור ולעשות דברים אדיוטיים להחריד. אחרי הגירושין והבלאגן האישי והמלחמות שלי איתו ובעיקר בשיאים שלו, כבר לא יכולתי להגיד "אבא" המילה הזו כאבה לי וגרמה לי לרצות להקיא. עדיין קשה לי אבל אני בחיים לא אגיד לו את זה ולא אפסיק לקרוא לו "אבא" - יש לי עוד כמה מולקולות של כבוד אליו.
6. הפעם הראשונה שלי לא היתה עם מי שכולם חושבים שהיא היתה ואני כולי בושה וחרטה בגללה. המון זמן לא רציתי לעשות סקס והייתי מאוד קשה בבחירת הפרטנרים שלי.
7. הפחד הכי גדול שלי מגיל ילדות הוא להשתגע. יש לי אנטי לפסיכולוגים למרות שרציתי פעם להיות אחת כזו ובמיוחד אחרי שהפסיכולוגית שהייתי אצלה כשההורים ניסו לעבוד על עצמם די ויתרה עלי או לפחות נתנה לי תחושה כזו. השיא היה שהסטוקר הטלפוני גרם לי לחשוב שהוא הפסיכולוגית שלי כדי להטריד אותי מינית. תמיד יש לי ההרגשה הוודאית הזו שמתישהו זה יקרה לי, אני אאבד את זה לגמרי ויצטרכו לסגור אותי איפה שהוא... מכאן גם התחיל הרעיון לספר שלי.
8. יש לי חוש דמיון מאוד מפותח וויזואלי, זה ביחד עם אמפתיות גבוה (הרבה מדי) הופכים אותי לאישה רגישה (מדי), אני יכולה להזדהות ולהבין כל רגש ודחף, גם של זרים, גם של חיות וגם אם אני לא מסכימה עם הרגשות והדחפים האלה של החוצנים לי. אני יכולה להרגיש כאבים לא שלי, רגשות לא שלי ודעות לא שלי, קשה להסביר במילים. למשל שריפות גדולות/דרמטיות גורמות לי לבכות, אני יכולה בקלות להרגיש אותן, לדעת איך מרגיש החום הנוראי, איך העשן חונק, איך הצרחות נשמעות ויודעת שאין מצב שאשרוד אותן.. הברנש תמיד מתפלא איך אני לא מופתעת מדברים ומכירה גם דברים שלא נתקלתי בהם אישית אף פעם.. אבל הרגשתי. הדבר היחיד שאני לא רוצה להבין זה אנשים קלילים שלא עברו קשיים בחיים שלהם (הם מזלזלים ולא יודעים להעריך כלום) וגם אותם לצערי אני מרגישה.
9. יש לי חלומות נבואיים ומספר מקרים שקרו אחרי החלומות האלה בדיוק מחריד. אחרי חלומות כאלה הייתי קמה ליום מלא בספרה 6 שהיא ספרת המזל שלי (וכמובן נלחצת מזה ממש). מרצה באוני' קראה לי פעם ואמרה שיש סיכוי שהייתי מכשפה בגלגול קודם ושכדאי לי לחקור יכולות שלי...צחקתי עליה אבל הצלחתי למצוא משהו קלוש. לא התמדתי גם בזה.
10. את כמות ההטרדות המיניות שיצא לי לחוות מאז שיצאתי/ברחתי מהחממה אי אפשר לספור על שתי ידיים. רק בזמן האחרון התחלתי לפחד באמת.

זהו... הכבדתי? תקלילו.

אם אתם פה קבלו שרביט מנצנץ.: 

ק.ק.

אמובטלת

עמרי אימבר