Floating Amber

מחשבות מחשבות מחשבות. מתפוצצות בראש, זיקוק, או אולי פצצה? אולי סתם מילה תועה שהתנגשה בדופן העליונה..

בין המוני אנשים, כולם זרים גם אם מוכרים לי. מה יש לי ולך?

מחשבות מחשבות מחשבות, אצלי המחשבות הן רגש, צורה, תמונה, צבע, אולי אפילו תנועה. 

חשבתם פעם כשהלכתם ברחוב ונתקלתם באיש/ה יפה, עצוב/ה, או אפילו פשוט נינוח/ה ורציתם פשוט לשבת לידם? אולי לתת חיבוק ולהמשיך ללכת? אולי אפילו רק לחייך באמת למישהו לא מוכר. יחשבו שאני מוזרה.

ומה בכלל הקטע עם זרים? את יושבת כל היום עם אנשים שאת מכירה/ אמורה להכיר ואין לך מה לאמר. 

מה לי ולהם?

לכל מקום שאני הולכת אליו אני יודעת בדיוק מה רואים ממני ומה חושבים עליי.

א' רואה אותי ילדה מפונקת, ב' רואה אותי ילדה מוזרה ולא צפויה, ג' רמאית, ד' מתבודדת, כמה רואים בי גיבורה אבל כולם בלי יוצא מן הכלל כמעט רואים בי ילדה או אולי רק גורמים לי להרגיש כזאת. אולי בכלל אני בעצם ילדה עדיין ויש לי בעיה עם העולם הזה שבו אני חייבת להוכיח יותר מכולם שיש בי משהו ואין בי בעצם כלום... ואם כמו עכשיו מעניין לי לנסות לשנות את הרושם הראשוני המוטעה הזה אני יושבת וחושבת כל היום... מחשבות מחשבות מחשבות.. מה להגיד? איך להיראות. אז כבר מאוחר מדי ואני חושבת לעצמי שבסופו של דבר באמת שלא אכפת לי מה חושבים עליי במיוחד, אני מכירה את עצמי טוב יותר. מה שמפריע לי היא העובדה שאין לי מה להגיד. 

מחשבות מתנגשות במחשבות ואין לי מה לספר. או שיש ולא מעניין אותי לספר כי אני יודעת לאן זה יגיע.. יש נושאים שלא מעלים עם א' כי זה ייגמר בויכוח ויגרום לי לרצות לדפוק את הראש בקיר. יש כאלה שלא מעלים עם ב' כי היא תיעלם לי לגמרי. עם ג' לא מדברים על כסף וכלכלה, עם ד' לא מדברים על מרחק ואקטואליה. וכו' (נגמרו לי הדוגמאות).

ומה קורה כשנגמרים לך הנושאים לשיחה?

מה קורה כשאת מרגישה לא מעניינת יותר.

על מה את חושבת כל היום?

תנועה, רגש, קו מתפתל, פנים של אהוב, טעם של בית, אמא, א', מקלדת של מחשב בעבודה, מיאו של הפונפונית, הממ... בורדו, ריקנות.. על מה מדברים עם עוד אנשים? 

פעמים תקועות כאלה שאת רוצה חברה ורק צריכה להושיט יד ולא מצליחה למצוא אותה למרות שהיא במרחק נגיעה. אולי בעצם באמת אין בי כלום. אולי אני פשוט אני, עוד אבן עם משהו תקוע בפנים. חייבת להוכיח שיש שם משהו אבל לא באמת רוצה. מעוניינת ולא מעוניינת בחברתכם.