האמת שבדרך כלל אני לא מהאנשים שחוגגים את החג הזה, גם אם אני בזוגיות. זה נראה לי קצת דבילי עם כל המסחרה שנהייתה סביב זה, ובכלל אני ממש לא בחורה של קיטצ', והצהרות אהבה. אולי אני מוזרה אבל אני פשוט לא אוהבת את זה. אני בהחלט מאמינה שלא צריך יום מיוחד בשביל לציין בזוגיות את האהבה שיש לבני הזוג אחד לשני.
אבל היום, בניגוד לשנים אחרות שבהן הייתי לבד בוולנטיינז, הרגשתי ממש עד כמה אני לבד. זה קצת מוזר כי לא היו מסביבי הרבה זוגות היום, לא היו מסביבי בלונים ולבבות ודווקא היום פתאום ממש הרגשתי עד כמה חסר לי גבר בחיים.
התחלתי את הבוקר בלי לזכור בכלל שזה ולנטיינז, פתחתי אותו במבחן שהייתי קצת לחוצה ממנו, והמשכתי אותו בתחושה ממש טובה לגבי המבחן. חזרתי הביתה ותכננתי להמשיך את היום שרועה על הספה מול הטלוויזיה ואולי אפילו לתפוס שנ"צ.
התחושה של הלבד הגיעה כשידיד טוב שלי התקשר להודיע שעושים אצלו ערב סרט עם עוד כמה נשמות בודדות. כשהתחלתי להתכונן ליציאה, פתאום התחילו להציף אותי כל מיני מחשבות שהזכירו לי שבעבר אני ואותו ידיד עשינו סקס באיזה פעם שהיינו שיכורים, ושביומולדת האחרון הוא קנה לי מתנה שאי אפשר להראות לאמא. החלטתי לנסות את מזלי כשנהיה אצלו בדירה. אך לשווא, כי מסתבר שיש איזה מישהי ברקע שהוא לא כל כך יודע מה קורה בניהם.
עכשיו חזרתי הביתה ואני באמת מרגישה שחסר לי משהו, אולי הקשר הרומנטי, אולי מערכת יחסים ואולי סתם סקס פשוט בלי הרבה מחשבה ורגשות שמלווים אותו.
מה שבטוח זה שבניגוד לבדרך כלל, הלבד הארוך הזה שחוויתי מאז שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה מציף אותי בוולנטיינז. בא לי ערב סרט רק אני ואיזה מר בחור, מתחת לשמיכה. בא לי איזה ארוחת ערב רומנטית או איזה מחווה קטנה בדמות ורד שיגיע אלי הביתה בהפתעה. אני אף פעם לא רוצה את הדברים האלה, אני אף פעם לא רוצה מחוות רומנטיות אבל פתאום עכשיו עוברת בי תחושה כזאת שהרבה זמן אף אחד לא אמר לי משהו נחמד או עשה בשבילי איזה מחווה רומנטית קטנה או גדולה ופתאום משום מקום בא לי שוב.
שיהיו לכולכם חיים מלאי אהבה וסקס גם לא בוולנטיינז!!!
שלכם,
Jane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
