אין לי שום דרך לזכור אותך, מעולם לא הצטלמנו ביחד, מעולם לא פגשתי את המשפחה שלך.
היה לנו שבוע אחד מדהים שהיית פה בארץ, שנמשך בתור קשר ידידות נפלא דרך האינטרנט, ומעולם לא חשבתי כמה חשוב היה השבוע הזה וכמה חשוב היה לנסות ולראות אותך שוב (למרות שזה לא קרה).
קיבלתי היום את הבשורה המזעזעת הזאת, שאתה כבר לא פה, שכבר לא תהיה לי שום דרך לראות אותך. כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה אם עכשיו אנחנו לא יכולים יותר לדבר אז מה יקרה?
את מי אני אשאל את השאלות החשובות? עם מי אני אתיעץ? את מי אני יעריץ כגיבור שעולה לאויר כדי להילחם באסונות הטבע?
רון צ'יימבלס טייס כיבוי אש אמריקאי, גיבור לאומי, והגיבור שלי!
רק לבכות, זה כל מה שאני יכולה לעשות עכשיו, כי אין לי שום דרך אחרת לזכור אותך, שום דבר לא יחזיר אותך!
היית חבר טוב, תומך וגיבור!
להלוויה שלך לא יכולתי להגיע, אין קבר להגיע אליו, אז מה נשאר לי?!
אני מבטיחה לך שאני אמשיך לזכור אותך לנצח! כגיבור שלי! כאיש שנלחם בטבע ואהב את הטבע באותו הזמן! כאיש שאני אהבתי כל כך! בתור החבר הטוב שהיית! אני מבטיחה לזכור כל חיוך, כל מבט, כל שיחה מעמיקה מהשבוע שהיית בישראל! אני מבטיחה לזכור כל עצה ואת חכמת החיים שלמדתי וגיליתי יותר ויותר מתוך הקשר שנשמר בנינו אחרי שעזבת!
הפוסט הזה מוקדש לך, כי אין לי דרך אחרת להוציא את הכאב הזה החוצה, את הכאב של לאבד בנאדם כל כך יקר כמוך!
כמה חבל שלקחנו את החיים כמובנים מאליהם ולא התעקשנו להיפגש שוב!
אני אתגעגע כל כך!!!
עריכה:
עברה בי מחשבה פתאומית שאם אני אמות אני אוכל לחבק אותו שוב. אבל תוך שניה המחשבה השתנתה, כי הכרתי את רון מספיק טוב בשביל לדעת שלחיות את החיים ולהגשים את החלומות שלי זה מה שיחבק אותו יותר מחיבוק פיזי. כי למדתי להכיר בנאדם שחיבק את החיים ועשה כל מה שחלם לעשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
