מהגיגיה של סטודנטית ממוצעת

הייתי רוצה לעלות עכשיו על איזה מטוס למקום מרוחק בעולם. לא יודעת בדיוק לאן, גם לא חייב להיות כל כך רחוק. אבל פשוט מקום אחר-חדש.

מצד אחד כשמסתכלים על זה כולם אומרים שוואלה החיים שלי נראים טוב-לימודים, עבודה מסודרת עם תנאים סוציאליים, משפחה אוהבת ובלה בלה בלה, אבל כל זה יצא מהחורים.

פעם אמרתי והצהרתי בקול שישראל זה המקום האהוב עלי בעולם. כל כך אוהבת את המקום הזה שחשוב לי לשפר אותו, או אם לא ליצור שיפור לפחות להסביר לעולם שבחוץ למה אנחנו מצטיירים ככאלה חארות לפעמים, או יותר נכון להגיד הרבה את המשפט "זה הנסיבות זה לא אנחנו תנסו להבין..."

אני עדיין רוצה את זה, אין שום ספק שאחד מהחלומות שלי היום הוא להתעסק בהסברה, להיות באיזה נקודת מפתח שמשפיעה על הדעות של אחרים, איזה שגרירה באו"ם או אפילו יותר בקטן פקידה ממשלתית במשרד החוץ.

אבל לאחרונה אני מתחילה לחשוב שיש לי עוד איזה חלום קטן, שאני ארגיש פספוס די גדול אם אני לא אצליח להשיג אותו, וזה לראות את כל העולם! אבל באמת להסתובב ממדינה למדינה ולחוות אותה, להיות אנונימית בכל מיני מקומות, לא להיות באיזה עמדת מפתח, אלא פשוט להסתובב בעולם ולראות את הכל, את אתרי המורשת, אל פלאי העולם, את האנשים, את הריחות את החוויות. עברה איזה מחשבה לשלב בין שני החלומות, לסיים ללמוד, להפוך לשגרירה ודרך התפקיד להסתובב בעולם, אולי לא אגיע לכל פינה אבל אני בהחלט יכולה להגיע ללא מעט מקומות. אבל זה חלום גדול וקשה להשגה.

הלימודים מתסכלים, המשפחה מוציאה מהדעת, העבודה אולי נותנת תנאים אבל המשכורת בסופו של יום משלמת את השכ"ד ולא יותר. אני פשוט רוצה לעזוב את הכל ולברוח, להתחיל להגשים את החלום לכבוש את העולם בשקט.

יש לי כמה מקומות אהובים בעולם, אבל האהוב ביותר הוא אנגליה, מקום שאני לא אשכח לשניה את הטיול שם. אנגליה היה הטיול הראשון שלי לבד, הייתי רק אני עם עצמי, בלי להכיר אף אחד בלי שאף אחד יחכה לי פשוט הסתובבתי לי ברחובות ולמדתי להכיר אותם, גם מצאתי את עצמי בכל מקום שהלכתי, בלי להסתבך, בלי להיתקל בסמטאות אפלות שמי יודע לאן יובילו. מצאתי שם בחור ישראלי שעד היום הוא בין הידידים הטובים שלי והסתובבנו כמה ימים ביחד, אבל שאר הזמן זאת הייתי רק אני עם עצמי ולפעמים עם אנשים אחרים אבל השתדלתי לא להיקשר ולהישאר יותר מדי במקום אחד. היום למדתי יותר להיות עם עצמי, ואני אפילו מרגישה בנוח לצאת לבר או מסיבה לבד, ואני יודעת שאני אמצא את עצמי שם. 

פתאום יש לי תחושה שאני רוצה לתפוס את עצמי ולמצוא עוד מקום כזה שאני יכולה להצהיר על חוויות שהן רק שלי, שאני יכולה למצוא שם את עצמי מסתובבת לבד ונהנית מהחוויה עד תום. מקום חדש כזה שעוד לא ראיתי, שעוד לא הייתי, שאני חווה בפעם הראשונה ורואה אותו רק דרך העיניים שלי. בלי מישהו שיושב על הצוואר ואומר שלא בא לו לחכות בתור הזה או בתור ההוא, ללכת לראות את המקומות שמעניינים אותי בלי להתחשב באם זה מעניין עוד מישהו. כשאני עייפה לשבת, בלי לרוץ אחרי איזה שעון כי מחר יום חדש ומה שנספיק נספיק.

אבל כל החלום הזה שאר בגדר חלום, כי היום בבוקר קיבלתי עוד טלפון מהפקידה של הבנק שכבר יש לי איתה יחסיםיותר קרובים מאשר עם חלק מחברי הטובים ביותר. כי, אם אני לא אמצא עבודה שמשלמת יותר אני כנראה אחלום את כל זה על איזה מדרכה. 

אתמול התחלתי להשתעשע עם הרעיון של לחפש שוגרדדי, אבל יותר בכיוון של גבר צעיר ומצליח, כי אני לא רואה את עצמי בשום צורה מצליחה לחיות עם כזה טרח זקן ששולח אותי לטייל בעולם ומצפה לתמורה. אבל כל זה רק בגדר רעיון בהתחשב בזה שאני מרגישה הרבה יותר חכמה מכדי לסמוך על כסף של אחרים.

אז בנתיים אני אמשיך לחלום, כי עד שאני אמצא לי שוגרדדי צעיר ומצליח כנראה שאני כבר אסיים את התואר הראשון.

שלכם,

JANE